דברי ריבות · חלק קמ״ד סימן ח׳

ואף לדברי רש"י ז"ל שסובר דמהיום אם מת דהוי גט משעת נתינ' מכל מקום קאמר מתניתין הרי זה גיטך אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט הרי כאן דבעינן אומדנא וכיון שכן אפי' נעש' עיקר מעדות השני עדים שהעידו שהלך על משענתו מ"מ בעינן אומדנא ובנדון דידן מי אמדו ואף על גב שכתב הטור סי' קמ"ה שאם עמד והלך בשוק על משענתו אם לא ניתק מחולי לחולי אלא שהכביד עליו חליו ומת אפילו היקל בנתים אין צריך אומד שודאי מחולי הראשון מת וכיון שכן בנדון דידן שלא ניתק מחולי לחולי אע"ג דהלך בשוק על משענתו אנן סהדי דמחולי ראשון ומת כבר פירשו המפרשים והביאו הה"ר בית יוסף דהא דבעינן ניתק מחולי לחולי הוא למאן דמפרש דרב' ורבא לא פליגי ארב הונא אלא במגרש סתם אבל באומר אם מתי מודו דאם עמד חוזר ומאי דפריך הגמרא לרב הונא למה לי אומדנא קשיא להו נמי לרבה ורבא ולכך כמו דלרב הונא משני בניתק מחולי לחולי גם לרבה ורבא דקיימא לן כוותייהו מתרצינן האי תירוצא וזו היא סברת הטור ולכך חילק החלוקים שחילק אבל כתב בית יוסף שם דלרי"ף והרמב"ם והתוספו' והרמב"ן יש להם שיטה אחרת דרבה ורבא לא סבירא להו דרב הונא וכו' עיין שם. באופן שאין חילוק בין הלך במשענת בשוק בין הלך שלא במשענת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת וכו' וכן כתב רבינו ירוחם שכן דעת הרי"ף שכתב הרי זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק בין במשענת בין בלא משענת וחזר וחלה ומת אומדין אותו.