דברי ריבות · חלק קל״ז סימן ג׳

ואם תאמר ואם היה תנאי ביניהם שלא יועילו כתבים ואגרות ביניהם למה יועיל זה התנאי כיון שעל כל פנים חייב ראובן ליתן להם חלקם מהמשי י"ל שהתנו כך בין לתועלת ראובן בין לתועל' השותפין לתועלת ראובן כגון אם כתבו השותפים באגרת שאף על פי שאמרו לו שיקח קוברי עתה חוזרים בהם ושלא יקח קוברי בשום צד בעולם כי אם סחורה אחרת והוא שינה ולקח קוברי יועיל התנאי לשלא יהיה יד ראובן על התחתונה כי דברי הכתב לא יועיל לחייבו לראובן לחיוב חדש וגם יועיל לתועלת השותפין כגון בנדון דידן אם כתבו השותפין לראובן שמענו עליך שלקח משי ויצאת מהרשות הנתונה לך תדע שאין אנו מרוצים באותה ההלבשה כלל והריוח וההפסד יהיה עליך אז יועיל התנאי שאף על פי שכתבו כן מכל מקום הרשות נתונה להם להיות ידם על העליונה שאם פחתו פחתו לראובן ואם הותירו הותירו לאמצע כיון דלא מהני גלוי דעת על פי הכתב והאגרת כי אם פנים בפני' או שטר כתוב וחתום בעדים אבל עכשיו שהשותפין כתבו להפך שהיו מרוצים בשנוי שעשה לו הונח שדברי הכתב לא מעלים ולא מורידים והיו כלא היו מכל מקום חזר הדין לסיני ולא קנה ראובן בשנוי ואם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע וכי תימא כל מה שכתבתי יצדק אם היה לוקח המשי ראובן בסתם אבל הוא טען ואמר שלא לקחו כי אם לעצמו ובשעת משיכת המשי משל לעצמו זו אינה טענ' שמתוך דברי אגרותיו נראה ממש להפך שבשקנ' ומשך המשי היה לכוונת כולם שכן כתב לשותפין חשבון הלבשתו עד עתה הלבשתי כך וכך מקוברי כך וכך ממשי. ואעש' השתדלות בכל מאמצי כחי להלביש השאר כנרא' מתוך דברי ראובן כל שכן שאפילו שלא כתב כן אינו נאמן לאמר לקחתי לעצמי כי אם על פי עדים שיעידו שאמר בפניהם שחוזר בו משליחתו וכן כתב הרשב"א הביאו הרב המגיד פרק ז' הלכות מכיר' וכל שכן לדברי הרמב"ם דסבר שעל כל פנים המקח של המשלח.