דברי ריבות · חלק קל״ז סימן ב׳

ולכן בנדון דידן עם היות שהותנו השותפים בשטר הראשון שיק' סחורות רמוזות ביניהם ולא אחרות היה זה להיות ידם על העליונה שאם יהי' איז' פחת בסחור' ההיא שיהי' על המשנ' אבל כשיש ריוח לא הפסידו השותפים חלקם בסחורה ההיא שלקח ראובן חוץ מדעתם שלא קנה ראובן בשנוי דהלכה כרבי יהודה דלא קני בשנוי אפי' שלא יהיה ראובן כי אם שליח בעלמא ואין לו חלק בשותפות אם שינ' והותירו הותירו לבעל המעות כל שכן בנדון דידן שראובן היה שותף שזכו השותפים בסחור' ההיא דאפילו רבי מאיר מוד' דלא קננהי בשנוי כיון דלסחור' יהבינהו ניהלי' כמו שפסק רב אלפס וכל מה שכתבתי הוא עם היות שהשותפין לא גלו דעתם אם היה רצונם ליכנס באות' הסחור' מכל מקום הרשות נתונה בידם לעשות מה ירצו כל שכן בנדון דידן שכבר גילו דעתם באיז' אופן שיהי' שהיו מרוצים באות' ההלבש' דפשיטא ופשיטא דמהני שהרי אם היה בהלבש' ההיא פחת היו חייבי' השותפין לקבל עליהם הפחת ההוא בשביל הגילוי ההוא לבד עם היות שהתנו ביניהם בכתב להפך וידם על העליונ' כל שכן השתא דיש שבח וניחא להו בהכי וראי' לזה שכתב הרמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פ"ה עבר ועש' שלא מדעת חבירו ואחר כך הודיעו ואמר לו עשיתי כך וכך והסכים למעשיו הרי זה פטור ואין הדברים האלו צריכין קנין אלא בדברים לבד וכן פסק הטור סי' קע"ו ואין שום חולק על זה ומה שטען ראובן שהתנו ביניהם שלו יועילו כתבים ביניהם מלבד שידים מוכיחו' שאין מקום לטענה זו כנרא' מתוך דברי החכם הפוסק מכל מקום נרא' לע"ד שהונח שיהי' תנאי זה ביניהם לא הפסידו חלקם השותפים מהמשי וזה שכבר כתבתי שכל המשנ' ידו על התחתונ' ואם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע וכיון שכן לו הונח שלא כתבו שום אגרת בעולם על זה הענין מכל מקום השותפים הנז' הם עומדים ברצונם ובשיקול דעתם כי ידם על העליונ' לעשות מה שירצו עד עת בואו ראובן לדבר עמהם פנים בפנים כיון שדברי אגרות לפי דברי ראובן לא מעלים ולא מורידים וכיון שכן עתה שבא ראובן אצל השותפים ודבר עמהם פנים בפנים יכולין לומר לו בפירוש אנו התנינו עמך שתקח קוברי ולא תקח משי ולקחת משי אם יש בו ריוח נכנס בהלבשה ואם יש בו פחת הכל שלך כי הדין כך כמו שכתבתי אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע ועל כרחו שלא בטובתו חייב ראובן ליתן להם חלק מהמשי כי לא קנה ראובן בשנוי.