דברי ריבות · חלק קל״ב סימן י״ד

ובר מן דין אין לך צד בשום אופן בעולם לערער על הנכסים וזה שהרי כשראובן צוה שלא ישביעוה לאשתו והאמינה לא האמינה אלא על הנכסים שייחד לה הן שיהיו רב או מעט אבל אם היתה רוצה לגבות אף משאר הנכסים ודאי שלא האמינה כנראה מתוך דברי שטר הצואה וכיון שכן אף אם היתה לאה בחיים ובאה לגבות לא תפרע אלא בשבועה דקיימא לן הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה וכיון שכן עכשיו שמתה לאה ולא נשבעה אין לאמה כלל משאר הנכסים משום דקיימא לן אין אדם מוריש שבועה לבניו דהכי אמרינן בשבועות פרק כל הנשבעין על ההיא מתניתין דכשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה כן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה וקאמר בגמרא דהכי קאמר כן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו דבשבועה מיהא שקלי יתומים מן היתומים אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו וכן פסק רב אלפס והרמב"ם פרק י"ז הלכות מלוה ולוה וכל הפוסקים מדקאמר רב נחמן בגמרא הבו דלא לוסיף עלה מכלל דבההיא מיהא סבירא ליה לרב נחמן כרב ושמואל וזה הדין יובן בין שיהיו יורשי המלוה בנים או אחים או איזה שיהיה דהא מייתי עלה בגמרא ההוא דשכיב ושבק אחא וכו' פרק כל הנשבעים וכן הרמב"ם פרק הנזכר כתב אין יורשי מלוה וכו' וכתב הרב המגיד פירוש בין שיורשי מלוה בניו או אחיו וכו' וכיון שכן בנדון דידן מת לוה שהוא ראובן בחיי מלוה שהיא לאה הוא וכיון שכן כבר נתחייבה לאה שבועה אם באתה לגבות משאר נכסים ועכשיו שמתה לאה אין לאמה שום צד וזכות על שאר הנכסים משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו וכן כתב הרמב"ם הלכות אישות פרק י"ו מתה האלמנה קודם שתשבע אין יורשיה יורשין מכתובה כלום שאין לה כתובה עד שתשבע וזה מן הטעם שכתבתי דאין אדם מוריש שבועה לבניו.