דברי ריבות · חלק קל״ב סימן י״ג

ליתא דהא קיימא לן דבזמנינו זה נגבית כתוב' במטלטלין כקרקע ופשטה תקנה זו בכל ישראל כמו שכתב הרמב"ם הלכות אישות פרק י"ו וכן כתב רבינו ירוחם נתיב כ"ג חלק י' וז"ל והאידנא נגבית כתובה ממטלטלי כי רוב משא ומתן שלנו במעות ובמטלטלין דהוי כגמלים של ערביים וכו' באופן דמטלטלין חשיבי כקרקע כ"ש דבנדון דידן כבר נתן לה חזקת החנו' כמו שמפורש בשטר הצואה וחזקת הקרקע דיינינן לה כקרקע לכמה מילי אף בנדון דידן הוי כקרקע באופן שמחלה לאה שעבודא משאר נכסים וכיון שכן אם לאה המקבלת המתנה אין לה לערער על שאר הנכסי' דלא אלימא מבתה כל שכן שלאה בתה מעולם לא ערערה נגד צואת בעלה אלא אדרבא קיימא דבריו שכן אמרה בתחלה חס ושלום שהיא לא היתה רוצה לבטל צואת בעלה רק שהיה לה טענה על אותם המעות שאם חס ושלום לא קיימו יורשי המת צואת בעלה שתשאל היא טענת כתובתה וכו' הרי שקיימה דברי המת וגם כשנתנה כתובתה לאמה בשעת פטירתה חזרה לקיים דברי המת וזה לשונם הנה נתתי במתנה גמורא שרירא וקיימא מתנה גלויה ומפורסמת את נכסי כתובתי אשר מסר לי בעלי שנתנם לי על פי צואתו אשר צוה לפני מותו אשר היא שרירא וקיימא וכו' הרי שקיימא דבריו בתחלה ובסוף באופן שאין לאמה פה להשיב ולא מצח להרים ראש נגד שאר הנכסים והם בחזקת היורשים.