וכיון שכן צריך שתתן האלמנה חשבון מהנכסים שיש בידה בשעת פטירת הנער ולהודיע כל מה שיש בידה ליורשין והטעם דאע"ג דאמרינן בגיטין פרק הניזקין וצריך לחשב עמהם באחרונה דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך ופסק הגאון דהלכתא כרשב"ג וכן פסק הרמב"ם הלכות נחלו' פרק י"א וזהו לשונו ואינו צריך לעשות להן חשבונות מה שהכניס ומה שהוציא אלא אומר להן זה נשאר וכו' וכן פסק הטור סי' ר"ץ מ"מ כתב בעל העיטור והביאו הר"ן דדווקא באחרונה אין מחשבין אבל בתחלה צריכין ב"ד לחשב עמהם ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות והחובות וכל מה שנתנו בידם דאע"ג דאמרינן דאין נשבעין ה"מ בטענת שמא אבל בטענת בריא כגון שאמר לה יודע אני שלקחת משלי כך וכך משביעין והלכך צריך שידעו מה שקבלו ומה שהחזירו אף בנידון דידן שהוכחתי לעיל שבטענת בריא משביעין אותה אם כן צריך שידעו מה בידה כדי שיוכלו לטעון כנגדה טענת בריא ואם לא יוכלו לטעון טענת בריא יכולין להטיל חרם סתם בטענת שמא כי כל טענת בריא שמחייב שבועה בטענת שמא מחרימין חרם סתם כמו שכתב הטור סימן ע"ה והרבה פוסקים.
דברי ריבות · חלק ק״כ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.