דברי ריבות · חלק קט״ו סימן ד׳

אף כאן בנדון דידן העדים מעידים בשטר השני איך התובע הודה שנפרע מהחוב בקבלת הספרים הידועים אצלו שהעדים לא ראו לא סופרים ולא ספרים וכן נראה מתוך לשון השטר נפרעים בזה האופן לפי שר' פלוני קרוב לאחי' חפץ חסד הוא להוליך עמו קצת ספרים מאותם אשר בין האחים ובין פלוני בשותפות ולמוכרם בכל מקום אשר תדרוך כף רגלו ולהתפרע מכל החוב וכו' הרי שמעידים איך הודה בפיו שלעשות עמהם חסד היה נפרע מהספרים הידועים ובזה לא האמינוהו ולאו כל כמיניה לומר לא היו דברים מעולם כי אני נאמן בכל מה שאטעון אע"ג דאיכא כמה אשלי רברבי דפליגי עלייהו ואמרו דאפילו לענין הודאה פסל כל העדים שבעולם כמו שכתב מגיד משנה בשם הרמב"ן והר"ז פרק ט"ו הלכות מלוה ולוה וכן כתב הר"ר ישעיה הביאו הטור סימן ע"א וכן פסק הרשב"א בתשובותיו סי' תתקכ"ב מ"מ כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא פשיטא דהמוציא מחבירו ע"ה ואוקי ממונא בחזקת מריה.