דברי ריבות · חלק ק״א סימן ו׳

ובר מן דין אומר לע"ד כי כתב הרא"ש בתשובותיו כלל ס"ח דאזלינן בתר אומדנא דמוכח אפילו להוציא ממון כמו שהוכיח מכמה ראיות ואם כן בנדון דידן אומדנא שמוכח הוא דודאי נתן מורשה לוי השטר ביד ראובן ושמעון והטעם דמי ראה ההשתדלות הנמרץ שעשה אותו האיש הרע המר והנמהר שלא לפרוע זה החוב כמו שמעידים הב"ד שהתפיסו השטר עד שהמיר דתו ואיך יעלה על לב אדם שנתפשרו ביניהם והניח שטר החוב ביד לוי ועוד לו הונח שנשתייר ביד לוי אומדנא דמוכח הוא שלא פרע שמעון ללוי וזה כמו שכתב הרא"ש בתשובה הנז' וזה לשונו וידוע אם היו רק מתחילים בפרעון ופורעים מעט מעט היו מרויחים להם זמן אחר זמן ואיך הוציאו כל כך ממון מידם בעין יפה בבת אחת בלא נגישה ודוחק.