גם זה ליתא והטעם כי מלבד מה שכתבו החכמים השלמים הפוסקים דלא חיישינן לב"ד דטועין וגם תיקון לשון הרמ"ה שהביא הטור סי' מ"א שכל דבריהם הם נכונים למבין ובודאי בנדון דידן אנן סהדי שראו הב"ד דנתינת השטר קודם שנתנו שטר ההטפס' לבר מן דין אומר לע"ד שכתוב בהגהה א"ז בסנהדרין פ' זה בורר דהאידנא שנתמעטה התורה דאפילו הלומדים לא בקיאי בדיני ולית לן סופרים מיוחדים לשטרות כמו שהיו בימי החכמים אי איתא אודיתא לקמן אפילו בשלשה חתומים לא מכשרינן ליה כלל אלא אם כן כתוב בה ואמר כתבו וחתמוהו והבו ליה והני מילי לענין לקוחות למיגבי ממשעבדי אבל מניה שלא יוכל לכפור כשרה דשיקרא לא כתבי ולא חתמי הרי שאפילו ספרי דלא בקיאי כולי האי אף על פי שאינו כתוב ואמר לנו כתבו וחתמו והבו ליה אמרינן דככתוב דמי לענין שאינו יכול לכפור כל שכן בנדון דידן שהם בית דין שרוב הפוסקים או כלם הסכימו דלא חיישינן לב"ד תועים דפשיטא ופשיטא דאף על גב שלא כתבו שראו נתינת השטר לראובן דמהני הטפסת השטר מיהא למיהוי כשטר חוב ממש לענין שלא יוכל לכפור שמעון או לומר פרעתי ואף על גב שנאמר דלא אלים כשטר חוב גמור לטרוף ממשעבדי.
דברי ריבות · חלק ק״א סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.