דברי ריבות · חלק ק״א סימן ז׳

אף בנדון דידן נאמר כן אחר שעבר הגזום והאיום שהיה מגזים אותו האיש על ענין פרעון חוב זה עד שנתפרש מה שנתפשר כמו שנר' מתוך השטר שעשו ב"ד אם האמת הוא ששמעון שותפו נתרצה לפרוע החוב ודאי שלוי היה מרויח לו הזמן שיפרע מעט מעט ואיך יעלה על הדעת שפרע כל כך ממון בלא נגישה ודוחק ולא הרגישו בזה כמה וכמה בני אדם ובפרט לבטל מעליו הרנון והלזות שפתים שיצא עליו שהיה עושק לבעל חובו ואינו פורע לו ממונו דודאי היה לו לקבץ אנשים ולפרסם פרעונו ומה גם עתה אם טוען שמעון שפרע החוב על שווי המשכונות שהיו ביד לוי דפשיטא ופשיטא דאומדנ' דמוכח הוא שלא הסכימו לדעת אחד בשוויין עד שלא היה מכריח או שמאי ביניהם להכריח ביניהם ולכן אם אין ראיה ברורה לשמעון שפרע לאו כל כמיניה להיות נאמן בשבועתו ועוד נלך בעקרי הרא"ש ז"ל שכתב בתשובה הנז' לא איתרע שטר זה בשום נפילה וכיון שחוב זה ידוע לכמה בני אדם יכתבו לנו שטר אחר שכן הדין נותן במי שנמחק שטר חובו ורישומו ניכר שב"ד עושין לו קיומו ואין לך רישומו ניכר יותר מנדון זה מכמה אמתלאו' ואומדנות ברורות וידים מוכיחו' שגלוי וידוע לכל שממון זה לא נפרע ומחוייבים ב"ד לכתוב מעשה ב"ד ולקיים השטר כבתחלה ולכופן לפרוע אף בנדון דידן לא איתרע השטר בשום נפילה וחוב זה ידוע ומפורסם לכמה בני אדם ומכח האמת לאות המצויות בזה הענין כמו שנר' מהשטר שעשו הב"ד מקבלת המודעא הוי כמי שנמחק שטר חובו ורישומו ניכר ואף אם לא היה נכתב הטפסת השטר היה ראוי ומוטל עלינו לכותבו לכוף את הלוה לפרוע כל שכן עתה שכבר נכת' על ידי ב"ד וכתבו טעם ההטפסה ועדות אותו הב"ד נתקיים בב"ד אחר דפשיטא ופשיטא שמחוייבים ב"ד לכוף לשמעון לפרוע מכח הטפסת השטר אם לא יביא ראיה ברורה שפרע החוב הנזכר ואיני מאריך בראיו' לאפס הפנאי אך בקוצ' מילין כתבתי מש"נ לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.