ואפילו לפי סברת הרא"ש שכתב ואני אומר אם השאילו לו הטבעת לזמן ידוע ונתנו לו רשות להשאילה לאחר לקדש בה את האשה כו' דמשמע דווקא כשנתנו לו רשות לקדש אבל אם לא נתנו לו רשות לא הוו קידושין איכא למימר שהרי כתב בעל תרומת הדשן סימן ר"י וז"ל והא דכתב אשר"י ונתנו לו רשות להשאילה לאחר וכו' היה נראה לומר דאין דעת האשר"י שאם לא נתנו לו רשות להשאילה שאינה מקודשת אפי' בדיעבד דהא איהו גופיה פסק פרק המפקיד בשם רב אלפס אף על גב דאמרינן בגיטין אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר היינו לכתחילה אבל אם עשה לא מקרי גזלן בהכי הואיל ומסר' לבן דעת וכיון דלא מיקרי גזלן בהכי הואיל ומסר' לבן דעת אם כן הרי קדשה באותה הנאת קישוט שיש לה בה שלכך שכרה ואשר"י דנקט זה הלשון שנתנו לו רשות ר"ל דבענין זה שרי אפי' לכתחילה לקדש בה וקאי אתחלת דבריו התם דכת' שראה באשכנז שהיו רגילי' לקדש בטבעת שאולה דקדק למצוא רגלים לדבר אמאי הוו נהוג הכי לכתחלה וכו' והאריך הרבה בענין וסוף דבריו כתב ולכל הפחות ספק קדושין יש כאן להצריך גט.
דברי ריבות · חלק י׳ סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.