דברי ריבות · חלק י׳ סימן ט׳

והנדון ההוא הוא ממש כנדון דידן רצוני לומ' בבחינת שלא היה החפץ של המקדש וכיון שכן אין לומר מצד בחינות אלו דאין לחוש לקדושין כלל דודאי חיישינן וחיישינן למאן דחייש לידים שאינן מוכיחות ואעג"ב שרוב הפוסקים מסכימים דידים שאינם מוכיחות לא הוויין ידים מי ישים ראשו בין הרים גדולים להתיר ספק אשת איש לעלמא ואע"ג דבנדון דידן אמר טומאלדו פור קדושין ולא פירש מי הוא המקדש ומי היא המתקדש ואפשר לומר דלא הוויין ידים כלל ליתא דמ"מ מיקרו ידים שהרי כתב הרמב"ם פ"ג ויש לחוש לקדש האשה בכל לשון שהיא מכרת בו ויהיה משמע הדברים באותה לשון שקנאה וודאי שבדורינו זה דרובא דעלמא לא גמירי ומדברים לישנא קלילא ומשמעו' טומאלדו פור קדושי' הוא ביניה' לומ' שקונה אותה האשה לעצמו וראוי לחוש בשביל זה להצריכה גט דודאי מיקרי ידי' שכן מצינו דכנויי קרבן כקרבן כמו קונם קונח קונס וכנויי חרם כחרם כמו חרק חרף חרך והטעם כמו שכתב הרמב"ם הולכים אחר לשון כלל העם באותו מקום ובאותו זמן אף בנדון דידן אזלינן בתר לשון העם להחשיבו ידים להחמי' עליו להצריכ' גט למאן דאמר ידים שאינן מוכיחות הויין ידים וכיון דחשיבי ידים ראוי לחוש לחד לישנא וחיישינן להחמיר וכן כת' הרשבי"ל בפ' קמא דקדושי' וז"ל הילכך הרי את מקודשת הרי את מאורסת אינה מקודשת לגמרי אלא מיהו י"ל צריכה גט דעד כאן לא קאמרינן לא הויין ידים אלא שאינה מקודשת גמורה אבל מיחש חיישינן וכו'. וכן ראיתי לרבותי חוששין בידים שאינן מוכיחות וכיון שכן נראה לע"ד שראוי לחוש בנדון הזה להצריכה גט ועוד העתקתי מחדושי הרשב"א בקדושין ובידים שאינן מוכיחות ק"ל כשמואל דאמר לא הוויין ידים דאביי ורבא פליגי בפ"ק דנדרים אי הוויין ידים או לא ורבא ס"ל לא הוויין ידים וכיון שכן אמר ליה הרי את מקודשת ולא אמר לה לי אינה מקודשת ומכל מקום איכא למימר דמספק חוששין לה וצריכה גט. הנראה לע"ד כתבתי אני הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי.