דברי ריבות · חלק י׳ סימן ז׳

גם על זה נראה לע"ד דאיכא כמה וכמה צדדין לחוש לקידושין וזה כי מה שכתוב בשאלה שוב שאלנו את פי ר' ישראל הנז' ואישטרילייא הנז' אם כשלקח הפאנדירו לקח אותו מדע' שרה הנז' והשיבו שלקח אותו שלא מדעת שרה הנז' לא ימנע או הכונה לומ' כשלקח הפנדירו ר"ל כשלקחו מעיקרא מבית שרה הנז' או הכונה לומר כשלקח הפנדירו ר"ל בשלקחו ונתנו לשם קדושי' לאישטרילייא הנז' לקחו שלא מדע' שרה אבל אין הכי נמי שהלקיח' הראשונ' הוא מדעת שרה אם הכונ' היא כשלקחו מעיקר' מבית שרה אם הפנדירו היה דבר שמקפיד בעליו עליו נהי דלא הוו קידושין משום דהוי גזל אבל ר' ישראל הנז' אינו נאמן על כך משום דאין אדם משים עצמו רשע והשואל שלא מדעת הבעלים נקרא גזלן וכן פסק רב אלפס במציעא פ' המפקיד וכן כתב הרמב"ם הלכו' גזלה ואבידה פ"ג וז"ל השואל שלא מדעת בעלי' הרי זה גזלן וכן פסק הטור סי' שצ"ח וכיון שכן אינו נאמן לשים עצמו רשע כ"ש להתיר ספק אשת איש לעלמא. ואם הפנדי"רו הוא מן הדברים שאין בעליו מקפיד עליו ודאי דחיישינן לקדושיו משום דלא הוי גזל שהרי כתב הרמב"ם הלכות אישות פ"ה וז"ל ואם קידשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז הרי מקודשת מספק ויש הוכחה קצת בנדון דידן שאין בעל הפנדי"רו מקפיד עליו להיות שרבי ישראל הנז' ושרה הנז' קרובים שניים כנראה מתוך השאלה. ואם הכונה לומר כשלקחתו ונתנו לשם קדושין אבל אין הכי נמי דמעיקרא בא לידו בתורת שאלה דהשתא לא משים עצמו רשע מכל מקום הבחינה שכתבתי אם אין הבעל מקפיד במקומה עומדת אבל בר מן דין לו הונח שהבעל מקפיד ראוי לחוש לקדושין וזה שהרי כתב הרא"ש בפסקיו פ"ק דקדושין וז"ל בספר הדינין שיסד רבינו משה הכהן ז"ל כתוב בתשובה אחת המקדש בטבעת שאולה מקודשת וכן נמצא בתשובה לרבינו שמשון שהיא מקודשת וכן לסברת בעל העיטור הוא ספק הרי שלדעת אלו הפוסקים אף על גב שהיתה האשה סבורה שהיה נותן לה החפץ לגמרי ונמצאת שאינו שלו כי מן הדין לא היה ראוי לחוש לקידושין כלל מכל מקום פסקו שהיא מקודש' בנדון דידן שהמקדש והמקודשת ידעי שהפנדי"רו לא היה של המקדש ובודאי כשהוא קידשה בפנדי"רו כונתו היתה לקדשה בהנאת זמן השאלה וגם היא כשקבלתו לשם קדושין כונתה הית' ודאי הנאת זמן השאלה כיון שהית' יודעת שהפנדי"רו אינו של המקדש לא כל שכן דחיישינן לקדושין אם יש הנאת שוה פרוטה בזמן השאלה.