דברי ריבות · חלק א׳ סימן ד׳

ובהצעה זו יתבררו ויתלבנו דברי הרמב"ם ושינוי לשונו וזה דודאי דבר ברור הוא כי אין העדות מוכחשת אלא כשמעידים השני עדים על דבר אחד רמוז ומכחישים זה את זה בחקירות או בדרישות ולכן בענין העדות לומר פלוני הרג את פלוני שהנושא מחייב שלא היה בשני זמני' שאם הרגו באחד בשבת לא הרגו בב' בשבת וגם אם הרגו פעם א' בסיף לא חזר והרגו פעם ב' ברומח דבר ברור הוא שכיון שאמר הא' באחד בשבת הרגו והב' אמר בב' בשבת ודאי דמכחישו אעג"ב שלא אמר לא כי אלא שהרי אי אפשר שיעיד על דבר אחד וכן בסיגנון זה בדרישות ולכן לא כתב הרמב"ם לא כי אלא אבל אצל הודאות והלואות כיון שטבע הנושא סובל שאפשר שיעידו על ב' דברים שהאחד מעיד שהלוהו בא' בשבת. והב' מעיד שהלוהו בשני בשבת פעם אחרת אעג"ב שהמלוה יודה דלית ליה גביה אלא הלואה חדא מ"מ לא הוי בטל העדות לגמרי שהרי עד א' קיים לחייבו שבועה וכמו שכתב הרמ"ה. ולכן לא מצא הרמב"ם עדות מוכחשת לבטל העדות לגמרי בהודאות והלואות אלא כשיאמר לא כי אלא דבלשון זה הוא שוה ממש למה שכתב בחקירות דיני נפשות אלא שטבע הנושא מחייב לדבר בלשון משונה אבל הכל עולה לכוונה אחת שממש מכחיש העד השני לחבירו בדבר אחד. וכן בדרישות בענין דיני ממונות כתב הרמב"ם וכן אם אמר הא' חבית של יין הלוהו והשני אמר של שמן היתה עדותן בטלה אף על גב דלא אמ' לא כי אלא של שמן הוי מוכחשת משום שאמר של שמן היתה שמילת היתה משמע אותה שאתה אומר של יין של שמן היתה נמצא דבדבר אחד מכחישין זה את זה. ולכן אמר בבדיקות שאע"פ שאמ' האחד מנה שחור והשני מנה לבן היה כי באומרו היה משמע שבא לומר המנה שחור שאתה אומר לבן היה באופן שמכחישין זה את זה בדבר אחד מ"מ להיות ההכחשה בבדיקות עדותן קיימת באופן שעלה מדברינו שבין בדיני נפשות בין בדיני ממונות צריך שתהיה ההכחשה בחקירות ובדרישות ממין א' אלא שטבע הנושא מחייב שינוי הלשון. ולכן כתב הרמב"ם פרק ב' הלכות עדות בהכחשת הבדיקות בדיני נפשות דהוי עדות בטל כתב אמר אחד כלים שחורים היה לבוש והב' אמר לא כי אלא לבנים וכו' ולמה לא כתב והשני אמר לבנים. כמו שכתב בהכחשת החקירות והדרישות שלא כתב לא כי אלא. אבל הטעם הוא לפי שאפשר שהיה לבוש שחורי' ולבנים ונמצא שעל שני דברים הם מעידים לכך להיות הכחשה צריך שיאמר לא כי אלא.