דברי ריבות · חלק א׳ סימן ג׳

תשובה ראיתי המעשה בית דין שנתקבל עדות הקידושין בפניהם וגם הפסק אשר פסק הר' יוסף אלרוטי נר"ו וגמר ואמ' שהקידושין הם קידושין גמורין ועל האמת תמהתי איך לא חש כלל לכמה וכמה אשלי רברבי גדולי הפוסקי' ראשוני' גם אחרוני' דסברי דידי' שאינם מוכיחו' לא הויין ידי' כלל ולכן כשאמ' הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת כלל וכן פסק הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן וכן רבינו ירוחם כתב בנתיב כ"ב יש מפרשי' דכל היכא דלא אמ' לי בקידושין לא אמ' כלום ואינה צריכה גט ומותרת לכהן וכן נר' עיקר וכן נר' שהוא דעת הרי"ף והרמב"ם שכתבו סתמא הרי את מקודשת לי הא לא אמ' לי אין כאן בית מיחוש כמו שדייק הרא"ש מדבריה' וגם הה"ר יוסף ן' לב נר"ו הביא בפסקיו לשון ה"ר ישעיה מטראני שכתב ואם א"ל הריני נותן זה לך לקידושין לא אמר כלום הרי שאפי' אמר הריני דחשיבי קידושין לסברת הריב"ש כמו שכתב בתשובותיו סי' רס"ו פסק ה"ר ישעיה דלא אמר כלום כ"ש בנדון דידן דאין כאן לא לי ולא הריני אלא הילך כובע זה בעד קידושין דפשיטא דלכ"ע אין כאן קידושי' כלל ואם נאמ' שכונתו באומ' קידושין גמורין אינו להקל ולומר שאם קידשה אחר דלא תפסי בה קדושין אלא להחמיר ולומר להצריכה גט מזה הטעם שהיתה משודכתו ואומרי' דחשיב כעסוקין באותו ענין כסברת קצת הפוסקי' כמו שהביא בית יוסף סברא זו ן' העזר סי' ל"ז מ"מ איך טח מראו' עינו דעדו' הקדושין הוא עדו' מוכחשת שהרי הא' העיד שהיה ביום ה' שעת מעריב והא' העיד שהיה יום ב' סמוך למעריב וכיון שהעדו' מוכחשת בחקירות הוא בטל לגמרי וכמו שכתב הרמב"ם הלכו' עדות פ"ג וגם ספר מ"ה ובר ששת סי' רס"ז דאף ע"ג דדיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה מ"מ אם הכחישו העדי' זה את זה בחקירו' עדותן בטל וכיון שכן אף אם חשבינן לקידושין כד"מ וכר' טרפון דסבר הכי בסוף יבמות מ"מ כיון דהוכחשו בחקירו' עדותן בטל לגמרי ואין כאן קידושין כלל וכי תימא הרי דקדק הפוסק הנז' מתוך לשון הרמב"ם בפרק ג' מהלכו' עדות דלא חשיב הכחשה בדיני ממונו' אלא כשאומר העד הב' לא כי אלא וכו' ולכן בנדון דידן אלו היה אומר העד הב' לא כי אלא ביום ב' סמוך למעריב אז היה ודאי עדות מוכחש' שהיה מכחיש עדות העד הא' אבל עכשיו שאמר היה ביום ב' סמוך למעריב זו אינה הכחשה לדיני ממונות אע"ג דחשיב הכחשה לדיני נפשו' והכריח מלשון הרמב"ם שבהכחשת חקירות דיני ממונות כתב כיצד א' אמר בניסן לוה ממנו והב' אמר לא כי אלא באייר או שאמר הא' בירושלים והב' אמר לא כי אלא בלוד וכו' ואלו בהכחשת חקירות דיני נפשות כתב בפ"ב הלכות עדות אמר א' בד' בשבת והב' אמ' בה' שאין כאן עדות וכו' אף על גב דלא אמר לא כי אלא האמת הוא כי אלו הדקדוקים אין להם שחר דלפי סברתו לשמעינן הרמב"ם רבותא דבדיני ממונות לא חשיבא הכחש' מאי דחשיב הכחש' בדיני נפשו' בחקירו' גופייהו וליפלוג וליתני בדידה בחקירו' ודרישו' בדיני ממונו' אם אמר לא כי הוי עדותן בטלה ואם לא אמר לא כי הוי עדותן קיימת אף על גב דבדיני נפשו' הוי עדותן בטלה דהא ודאי הוי רבותא טפי דאפי' בחקירו' ודרישו' לא הוי הכחשה יותר ממה שכתב שבבדיקו' לא הוי הכחש' בדיני ממונו'. ועוד שכתב הרמב"ם שם אצל הכחשת הבדיקו' אבל אם אמר הא' מנה שחור והב' אמ' מנה לבן היה זה אומ' בדיוטא העליונה והב' אמ' בדיוטא התחתונה היה עדותן קיימת ומאי אתא לאשמועינן שהרי בסיגנון זה שלא אמר לא כי אפי' בחקירות ודרישות הוי עדותן קיימת לפי סברתו והיה לו לכתוב אבל אם אמר הא' מנה שחור והב' אמר לא כי אלא מנה לבן וכו'. וכן זה אמר בדיוטא עליונה והב' אמר לא כי אלא וכו'. אלא עיקרן ושרשן של דברי' אלו יובנו עם מה שכתב הרא"ש בפסקיו פ' זה בורר על דברי הרמ"ה שכתב דהלואה אחר הלואה מצטרפין דוקא היכא דלא מכחיש מלוה לחד מנייהו כגון דקא תבע מיניה דלוה שני מנים שהלוהו הא' בא' בשבת וא' בב' בשבת והביא ב' עדים אחד על הראשון וא' על הב' ואף על גב דאמנה דאסהיד האי לא מסהי' האי מצטרפי לחייב את הלוה מנה אחד אבל אם המלוה מוד' דלית ליה גביה אלא חד מנה ואתו תרי סהדי חד אסהיד דאית ליה גביה חד מנה וחד אסהיד דאית ליה גביה חד מנה חזינן אי ליכא למימר דטעי חד מינייהו בזימנא כגון א' אומר בב' בחדש וא' אומר בג' בחדש דאיכא למימר דתרוייהו אחד יומא קא מסהדי וטעי בעיבורא דירחא מצטרפי דאימור אחד מנה קא מסהדי ואי ברירא מילתא דאתרי מנין קא מסהדי הא ודאי חד מנייהו שיקרא מסהיד דהא מלוה מודה דלית ליה גביה אלא חד מנה הילכך משתבע ליה שבועה דאורייתא ויפטר וכתב הרא"ש שם לכאורה היה נראה דאפי' שבוע' דאורייתא לא צריך כיון דלדברי המלוה חד מינייהו מסהיד שיקרא הוייא עדות מוכחשת וחשבינן תרווייהו פסולין לאותה עדו' ומיהו כי דייקת ביה שפיר בעי שבועה דאורייתא דהא דחשבינן להו עדות מוכחשת לפסול שניהם היינו כששניהם מעידי' על דבר אחד ומכחישין זה את זה כגון זה אומר הרג וזה אומר לא הרג אבל כששניה' מעידי' על ב' דברים ולדברי המלוה אחד מהם שקרן מכל מקום הא' אומר אמת ומחייב שבועה.