דברי ריבות · חלק א׳ סימן ב׳

תשובה על ענין הקידושין שאמר בפני ב"ד רבי משה הנז' שקידש למשודכתו בת הר' אליעזר הנז' והביא עדי' על זה נראה בעיני שהם קידושין גמורין כי אע"פ שהעדים לא כיונו זה לזה כי האחד אמר שנתקדשה ביום שני וחבירו אמר שנתקדשה ביום ה' עם כל זה נראה לי שהם קידושין גמורין והראיה כיון שקדושין ועדיהן הם כעדי ממונות ר"ל כי אינם צריכים דרישה וחקירה אלא אם כן הוא דין מרומה ואילו בנדון דידן אף אם יהיה דין מרומה עם כל זה כיון שלא הכחישו זה לזה באותן לשון שהביא הרמב"ם וז"ל וכן אם ראה הדין וכו' צריך דרישה וחקירה כעדי נפשו' וכו' עד עדותם בטלה כל זה כתוב בהרמב"ם פ"ג הלכו' עדות. מזה יראה לי כיון שהרמב"ם ז"ל פירש בפי' כיצד הוא ואמר בזה האופן כי הא' אמר בשני והאחד אומ' לא כי אלא בג' הרי שר"ל שאין הכחשה בדיני ממונות כי אם בזה האופן שחבירו יכחיש ויאמר לא כדבריך שאמרת בשני אלא בג' זו היא הכחשה הא אם לא יכחיש בזה האופן אלא שא' אמר בשני והשני לא יכחישהו וידבר כנגדו אלא יאמר בסתר בג' זה אינו הכחשה הראיה שבדיני נפשות כשפירש הרמב"ם בפרק שני מהלכות עדות כיצד היא הכחשה אמר כיצד אחד אומר בב' וחבירו בג' עדותם בטלה ולא פירש וחבירו אמ' לא כי אלא בג' כמו שפירש פה בהכחשת עדי ממונות א"כ דעתו ז"ל כי בדיני נפשות די להכחיש כשאחד אומר בשני ואחד אומר בג' אמנם בדיני ממונות אינו הכחשה עד שיאמר לא כי אלא ר"ל לא כדבריך בב' אלא בג' ובנדון דידן קידושין הם כדיני ממונות לענין הכחשה ולא הכחישו זה לזה כדין הכחשת דיני ממונות כי אם הא' אמר בשני וחבירו בה' הכחשה כזאת אינה הכחשה לעדי קידושין וא"כ הם קידושין גמורי' כיון שהעידו שנתקדשה ולא הוכחשו כהוגן. עוד כי על האחד מהעדים החרימו לו בחרם כל"בו אם יעיד שקר ועם כל זה העיד ולא חזר בו נראה שכדין העיד הצעיר יוסף אלרוטי.