בנין ציון · חלק ס״ו סימן ג׳

וזאת תשובתי - על ד"ת אשר מעכ"ת נ"י כבדני בהם אומר אני בקיצור אי הוי אתית שאילתא דא קמאי לא שרינא הוינא לצאת ידי חובתו באתרוג הניתן בעד רבית קצוצה לא בי"ט שני ומכ"ש בי"ט ראשון. דהנה הראי' שהביא מעכ"ת נ"י מרש"י דפ"ק דקדושין ו' ע"ב על מה דמקשי' בגמ' הא רבית מעלי' היא ופירש"י ואמאי קארי לי' תערומת רבית משמע דרש"י ס"ל דאשה מקודשת ברבית קצוצה לפעד"נ דמתוך דיוק זה לא נוכל עדיין להתיר לקדש אשה בר"ק. חוץ ממה שכ' הפ"י בסוגי' זו ע"ש י"ל נמי מש"ה לא פירש"י דאסור לקדש בר"ק דזה ממילא משתמע כיון דיוצאה בדיינים א"כ אינה שלו והיכי יקדש האשה אלא רש"י מפרש להקשות אביי אאביי גופא דהנה בב"מ ס"ב ע"ב מקשי' בגמ' וכי אין לו יין מה הוי דהתניא אין פוסקין וכו' א"ל אביי אי דלא כאיסורא וכו' אלא אמר אביי מתני' וכו' דתני ר' ספרא וכו' יש דברי' שהם מותרי' ואסורים מפני הערמת רבית כיצד וכו' ע"ש א"כ מרא דשמעתתא התם הוא אביי והוא סופר ומונה הדברי' שאסורי' משום הערמת רבית א"כ מקשו הגמ' הכא בסוגי' דקדושין היכי קאמר אביי דאזקפה דאמר לה ד' ב"ה הוי הערמת רבית הא ודאי רבית מעלי' הוא דהערמת רבית אינה אלא כגון זו שמנה אביי התם בב"מ משא"כ הכא. א"כ לעולם אימא לך דרש"י ס"ל נמי דאסור לקדש בר"ק ואי ק' למה לא פירש"י כן בהדי' ז"א דרש"י לא נחית לאקשויי אקדושין שאינם משום רבית דהא ממילא משתמע אלא ניחא לרש"י טפי לאקשויי על אביי גופי' דהכא קרא לי' תערומת רבית ושם בב"מ משמע דדוקא כגוונא דהתם מקרי הערמת רבית אבל כגון זו דהכא ר"ק מקרי ולא הערמת רבית. ומש"ה באמת לא כתב העצמות יוסף שמדייק בדברי רש"י כן דס"ל בודאי דמקודשת ע"י ר"ק אלא כתב ואפשר שדעת רש"י נוטה לדברי הריטב"א, אפשר ולא ודאי. - ועוד אפילו תימא דרש"י בודאי ס"ל דבר"ק מקודשת היינו דוקא בכסף עצמו אבל לא בחפץ אשר נתנה לו בר"ק כמש"כ בהדי' ב"ש אה"ע סי' כ"ח ס"ק כ"ו. והנה כ"ז לדעת הריטב"א אבל לפי משכ' הרי"ו הובא שם בב"ש אינו מקודשת אפילו בכסף הניתן בר"ק. וכן פסק הט"ז שאם מקדש ברבית קצוצה אינה מקודשת ומדמי לגזל כיון דצריך להחזיר בדיינים ע"ש באה"ע. - א"כ ממילא בנידן דידן ודאי להרי"ו דקסבר דאינה מקודשת בר"ק א"כ ה"נ אינו יוצא באתרוג, אלא אפי' להריטב"א הא נמי ס"ל דדוקא בכסף מקודשת אבל בחפץ לא כמ"ש הב"ש הנ"ל א"כ הכא נמי דא"י באתרוג הניתן לו בר"ק ועיי' ביו"ד קס"א בש"ך ס"ק י"א דכל דבר בעין מקרי דבר מסויים ואפי' בניו צריכים להחזיר וכיון דט"ז הנ"ל מדמי רבית לגזל לכל מילי ע"ש א"כ נמי בי"ט שני אינו יוצא משום מצוה הבאה בעברה או עכ"פ ספק הוי אי מיקרי מה"ב כמ"ש מו"ח הגאון נ"י בספרו ע"ל על סוכה פ' שלישי דף נ"א לספרו ד"ה שם בא"ד דמחמת עבירה וכו' יע"ש זהו מה שהשבתי להרב הנ"ל נ"י. ועתה אבקש ממו"ח נ"י לחוות לי דעתו הרמה בזה.