בנין ציון · חלק ס״ב סימן ד׳

והנה לכאורה הי' אפשר לומר שפליגו בזה רב ושמואל דאהא דאמרינן חולין (דף קי"א) איתמר דגים שעשו בקערה רב אמר אסור לאוכלן בכותח ושמואל אמר מותר לאוכלן בכותח מייתי שם רבי אלעזר הוי קאים קמיה דמר שמואל אייתי לקמי' דגים שעשו בקערה וקאכיל בכותח יהיב לי' ולא אכל אמר לי' לרבך יהיבי לי' ואכל ואת לא אכלת אתי לקמי' דרב אמר לי' הדר בי' מר משמעתי' אמר לי' חס לי' לזרעי' דאבא בר אבא דליתבי לי מידי דלא סבירא לי ופירש רש"י לא היו דברים מעולם אמנם קשה לומר דשמואל שקורי קמשקר ח"ו אלא משמע דבהא פליגי דשמואל סבירא לי' מותר להאכיל למי שאוסר דבר שחושב להיתר ולכן נתן לרב שסבר שידע שהיו דגים שעשו בקערה אבל רב סובר שאסור ליתן ובטח על שמואל שלא יתן לו דבר שהוא אסור לדעתו אלא שראיתי בריטב"א שכתב על מה דאמרינן סוכה (דף י') איתמר נויי הסוכה המופלגין ממנה ארבעה רב נחמן אמר כשרה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה ר"ח ורבה בר רב הונא איקלעו לבי ריש גלותא אגנינהו רב נחמן בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ארבעה טפחים אשתיקו ולא אמרו ליה ולא מידי אמר להו הדור בהו רבנן משמעתייהו אמרו ליה אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין מן הסוכה וז"ל רב חסדא ורבה בר ר"ה אקלעו לבי ריש גלותא אגנינהו בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ד' פירש ואע"ב דאכתי לא ידע ר"נ דהדרו משמעתייהו או דהוו שלוחי מצוה אגנינהו לפום דעתיה ולא חש דהוי חתיכה דאיסורא לדידהו ויתבי בסוכה פסולה ומברכי התם שלא כראוי והוה כנותן מכשול לפני פיקח יש אומר דמהא שמעינן שהמאכיל לחבירו מה שהוא מותר לו לפי דעתו ומאכילו אין בזה משום לפני עור לא תתן מכשול ואעפ"י שיודע בחברו שהוא אסור לו לפי דעתו וחברו בעל הוראה שהמאכיל היה ג"כ ראוי להוראה וסומך על דעתו להאכיל לעצמו ולאחרים לפי דעתו ונ"ל דהכא דוקא מפני שהאיסור ניכר לחברו ואי לא ס"ל לא ליכול הא בשאינו ניכר לחברו לא ואמרינן התם חס לי' לזרעיה דאבא בר אבא דליספי לי מידי דלא ס"ל בפרק כל הבשר וכן הורה לי מורי הרב נר"ו עכ"ל הריטב"א הרי שהביא שני דיעות בזה והסכים עם האחרונה דרק בשניכר להאוכל אז מותר להאכילו מה שאוסר אכן לא ביאר מה דעת שמואל בזה שכפי הנראה מהגמרא האכיל לרב מבלי שידע דאל"כ האיך אמר רב חס לי' לזרעי' דאבא וכן מרב נחמן לכאורה נראה דס"ל דמותר אפי' אין ניכר דהלא יקשה מה דעת רב נחמן שבתחלה אגנינהו בסוכה שפסולה לדעתם ואח"כ שאלם אם חזרו משמעתתם לכן י"ל שרב נחמן אגנינהו בלילה בסוכה שלא יכלו להכיר שהנויים מופלגים מסכך ד' ושצלתן מרובה מחמתן מה דלדעתם פוסל הסוכה ולכן קאמר אגנינהו ולא אמר בפשטות הושיבום בסוכה להשמיענו שעשה כן מבלי שיוכלו להכיר בלילה שהיה חושך ולא היו יכולים לראות אופן עשיית הסכך משום דסבירא לי' מה שהוא מותר לדעתו אין כאן משום ולפני עור ורק תימה עליהם בבוקר כשראו אופן עשיית הסכך שאע"פ כן ישבו בסוכה זו ולכן עתה שאלם אם חזרו משמעתייהו.