בנין ציון · חלק ס״ב סימן ג׳

תשובה - בדין זה מצאתי דעות חלוקות בין הראשונים ולא ראיתי לפוסקים שהביאו דין זה דהאור זרוע כתב (סי' תר"ג) וז"ל פשיטא לי אדם שאסר עצמו בדבר המותר לו ואחרים יודעים שהחמיר על עצמו אע"פ שידע שהוא היתר אלא שהדיר עצמו פשיטא לי שסומך על אחרים ואין לחוש שמא יאכילהו כמו שנזיר אוכל בבית ישראל ולא חיישי' שמא שם בו ישראל יין באותו מאכל דלא עבר משום לפני עור לא תתן מכשול וכן ישראל בבית כהן ל"ח שמא יאכילנו תרומה אלא בהא נסתפקתי ראובן שפירש עצמו ממאכלים מחמת שנראה לו שאלו המאכלים אסורים לו ושמעון נוהג בהם היתר גמור ונראה לו שראובן טועה בדבר לגמרי אם יכול ראובן לאכול בבית שמעון מי אמרינן הואיל ששמעון תופס את ראובן טועה גם ראובן עצמו אם הי' יודע שהוא מותר היה אוכל אלא שמחמת טעותו מניח הרי יש לחוש לראובן שמא שמעון יאכילנו וה"ל לגבי' דידי' כמו חשוד דתנן פ' עד כמה החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו או דלמא לא ספי אינש לחברי' מידי דלא כשירה לי' ויש לדקדק מההיא דאיפליגו רב ושמואל דרב אמר לא עשו ב"ש כדבריהם ושמואל אמר עשו כדבריהם ואסקינן דעשו ב"ש כדבריהם והאי דלא נמנעו ב"ה מב"ש משום דמודעו להו ופרשי אלמא שסומך עליו ולא חיישינן דילמא ספי לי' עכ"ל הא"ז ומזה נראה שדעתו דאסור ליתן להאוסר מה שהוא מותר לדעת הנותן אמנם על הראי' שהביא הא"ז לענ"ד יש להשיב דדילמא ב"ה בקשו מב"ש שיודיעו להם ואז ודאי היו יכולים לסמוך עליהם בלא חשש דילמא ספי להו איסורא דשארית ישראל לא ידבר כזב וכש"כ הגדולים אבל אכתי לא מוכח שגם אם לא ביקש ממנו כן שאסור ליתן לו: