בנין ציון · חלק ס׳ סימן ב׳

ספק ספקא דאית בי' תרי קולי דסתרן אהדדי לא מקרי ס"ס ובתרווייהו אזלינן לחומרא כן העלו הפוסקי' עיין בפרי חדש (סי' ק"י) מדברי התוספ' ב"ק (דף י"א) דאמרינן שם אמר רבי אלעזר שלי' שיצתה מקצתה ביום הראשון ומקצתה ביום שני מונין לה מן הראשון אמר לי' רבא מאי דעתך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקמטהרת לה מראשון וכתבו התוספ' פי' שסופרת י"ד של נקבה מראשון והדמים שתראה בט"ו יהיו טהורין וא"ת ואמאי לא יהיו טהורין דילמא ביום הראשון יצא ראשו או רובו ואפילו לא יצא דילמא הוא זכר וי"ל דלא מצי למשרי בס"ס דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי שאם תראה יום מ"א תשתרי נמי מס"ס דשמא לא יצא רובא ביום הראשון ואפילו יצא רוב דילמא נקבה היא והשתא בתחלה התרנו משום דשמא זכר השתא נתירנו משום שמא נקבה הרי ממנ"פ נעשה איסור עכ"ל וכן כתבו גם בנדה (דף כ"ז) (ודף כ"ט) אמה דאמרינן דביולדת ספק זכר ספק נקבה ספק אינו וולד תשב לזכר ולנקבה ולנדה ע"ש. ולפענ"ד פסק זה צריך עיון הן מצד הסברא והן מצד הראיות על הסברא כבר תימה המהרש"ל בנדה שם וכתב מה בהך סוף סוף כל חד מכח ס"ס נשרי ומה שסותר אהדדי לחומרא נמי סתרי אהדדי ואין שייך לומר דאי אפשר להקל בתרוויהו דהא ממנ"פ נעשה איסור דמה בכך שמצטרפין לכל חד וחד עוד ספק עמו כי היכי דנשרי והמהרש"א השיב על זה אנן לא ידעינן מהיכא קפשיטא לי' דלא עבדינן בכי האי גוונא כתרי חומרי דסתרי אהדדי דמה דאמרינן בפ"ק דעירובין דמאן דעבד כתרי חומרי עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך היינו כגון האי דשדרה וגולגולת דאית לי' למעביד כחד תנא אי כב"ש כקוליהן וכחומריהן אי כב"ה כקוליהן וכחומריהן מיהו היכא דאסתפק לן עבדינן ב' חומרי דסתרי אהדדי כדאמרינן התם רבי עקיבא גמרא אסתפק וכו' אבל לא כתרי קולי כיון דסתרן אהדדי ע"ש ולענ"ד הסברא נוטה לדעת המהרש"ל דאעפ"י שמבואר בשו"ת הרא"ש (כלל כ' סי' ט"ז) לכאורה כדברי המהרש"א שבנו יחיאל השואל הי' רוצה לדמות כל ספקא דינא שלא נלך לחומרא כמו בשדרה וגולגולת והשיב לו הרא"ש דזה אינו דהיכא דאיכא ספקא דדינא אזלינן בכל חד לחומרא אע"ג דסתרן אהדדי ואין זה דומה לשדרה וגולגולת ע"ש מ"מ א"ע נראה שז"א דבשלמא אם הי' צד חומרא וקולא בספק ראשון לבד אז וודאי אזלינן לחומרא לכל צד וכמו שכתב הרא"ש אבל כיון דצד חומרא וקולא בס"ס דמדינא בס"ס אזלינן לקולא כמו ברוב מה בכך שנעשה סתירה לקולא וממנ"פ נעשה איסור כיון שאין זה בבת אחת אלא בזה אחר זה ומה בין זה למה דתנן טהרות (פ"ה) שני שבילין אחד טהור ואחד טמא הלך באחד מהן ועשה טהרות ונאכלו הזה ושנה וטבל טהור הלך בשני ועשה טהרות הרי אלו טהורות ע"ש והרי גם שם כשאוכל הטהרות שניות נמצא שעשה ממנ"פ איסור שאחת מהן ודאי טמאות היו מ"מ כיון דעל פי הדין ספק רשות הרבים טהור לא מטמאינן ודנין בכל פעם אחר כלל זה דספק רשות הרבים טהור וכן אמרינן טהרות (פ"ו) המסוכן ברשות היחיד והוציאוהו לרשות הרבים והחזירוהו לרשות היחיד כשהוא ברשות היחיד ספקו טמא כשהוא ברשות הרבים ספקו טהור ע"ש הרי אעפ"י שאנו דנין אותו כמת ברשות היחיד ושורפין על טומאתו תרומה וקדשים כדין כל ספק טומאה ברשות היחיד מ"מ כל הטהרות שנגע בהן אח"כ ברשות הרבים אנו מטהרים ונאכלות בטהרה ואין לך סתירה גדולה מזו מ"מ אנו דנין כל אחד כדינו ספק בר"ה טהור וספק ברה"י טמא ולמה לא נאמר ג"כ לענין ס"ס דאנו מטהרין אשה זו שנטהרה ביו' ט"ו משהפילה שלי' מטעם ס"ס דשמא זכר היה וכשתחזור ותראה במ"א ג"כ אנו מטהרין אותה מטעם ס"ס דשמא נקבה הי' אף שממ"נ באחד היתה טמאה כיון שאין זה בבת אחת אלא בזה אחר זה כן נלענ"ד להשיב מצד הסברא: