בנין ציון · חלק נ״ח סימן ד׳

שוב מצאתי באור זרוע בתשובה (סי' תשנ"ו) שהשיב הגאון רבינו ישעיה להגאון בעל האור זרוע וז"ל: מאי דכתב מר על חתיכה שנאסרה ע"י תיקו בכל הני דא"ט אם נתערבה בחתיכות אחרות אם היא בטילה אם לאו משום שמא יבא אליהו ז"ל ויטהרנה או שמא נמצא בה טעם להתיר והוה ליה דשיל"מ, אין לחכם כמוך לשאול שאילה כזו דאפי' את"ל שיקרא בעבור זה שיל"מ כש"כ שיהא בטל שאם יתירהו אליהו נמצא שלא הי' אסור ולמה נחמיר על זה שלא יהא בטל אפי' באלף יותר מאותו שהוא אסור בבירור לא החמירו חכמים בדשיל"מ אלא בדבר שהיום אסור בבירור ולמחר יהא מותר כגון ביצה שנולדה ביום טוב ועצים שנשרו ביו"ט מן הדקל שהיום אסורין ולמחר מותרין וכן החדש שלפני העומר אסור ולאחר העומר מותר התם אמרו חכמים דלא ליבטל איסור דידיה כיון דאית לי' שריותא למחר לא אמרו ביה לבטוליה וכן נמי הטבל כיון שיש לו מתירין שיכול לתרום ולעשר עליו ממקום אחר ומתירו ואוכלו ולא נבטל האיסור לאוכלו טבל בלא תיקון אבל זו החתיכה למה לא נבטלה אפי' אי קים לן דאתי אליהו מחר תתבטל ממנ"פ שאם יאמר כי אסורה היתה הרי בטלה ברוב כדין כל האיסורין ואם יתירנה כל שכן דאגלאי מילתא שהכל הי' היתר ואין שם תערובות איסור ודשיל"מ מונע האיסור מהתבטל אבל זה אם יש לו מתירין אין כאן שום איסור שיהא צריך להתבטל, עכ"ל. ולכאורה מדברים אלה יש סתירה למה שכתבתי שהרי כתב דאפי' קים לן דאתי אליהו מחר ואפשר שיאמר כי אסורה היתה מ"מ נסמוך על הרוב ונתיר היום ולא נמתין עד שיתברר אבל אחר עיון נראה שזה אינו דהרבינו ישעי' כתב כן על הרוב דביטול דבאמת אפי' יפשוט אליהו דהחתיכה אסור הי' מ"מ הי' היתר ע"י ביטול ולכן כתב שפיר דממנ"פ לא נאסר מטעם דשיל"מ דאם יתיר הרי מותר גם עתה וגם אם יאסר הרי הי' היתר ע"י ביטול אבל זה לא שייך באם שנסמוך על רובא דעלמא שאין זה נפל דבזה הוי הממנ"פ להיפך דאם מתברר למחר ההיתר הרי הי' דשיל"מ ולא נסמוך היום על הרוב ואם יתברר האיסור כל שכן שלא הי' כאן רוב ולא היתר ולכן בכהאי גוונא לענ"ד לא נסמוך על הרוב בדשיל"מ אף שאינו בירור בוודאי לבסוף.