בנין ציון · חלק נ״ח סימן ג׳

תשובה - לענ"ד אין זה דומה להכלל שם שהביא הש"ע בשם יש מי שאומר ששם הענין דנסמוך על הרוב לבטל הביצה ספק טרפה ולא אמרינן כיון שנוכל לאכלו בהיתר בלא ביטול ברוב אם נמתין עד שיתברר שאין התרנגולת שהולידה הביצה טרפה הוי דבר שיש לו מתירין דבזה אין ההיתר יבא בודאי דשמא תמות קודם י"ב חודש ועדיין לא נתברר אם היתה טרפה וע"כ נסמוך על הרוב להתיר הביצה לכן מותר מיד ע"י ביטול אבל בנדון זה היאך נאמר שנתיר הספק נפל מטעם רוב ולא נמתין על ההיתר דשמא ימות אדרבא אם ימות תוך ח' הרי נתברר שהי' מן המיעוט וכל שכן שנחוש לאסור וא"כ ממנ"פ לא נסמוך על הרוב דאם יחי' נאמר עד שתאכלנו בספק איסור תאכלנו בהיתר ואם ימות ודאי אין כאן רוב. והנה בי"ד (סי' ט"ו) שהביא הש"ע שם מתשובת הרשב"א דספק אם כלה לבהמה ח' ימים אסור הקשה הט"ז הא הוי ספק ספיקא ספק שמא כלו לו חדשיו ואם תמצא לומר לא כלו שמא יש לו ח' ימים ותירץ דסבירא לי' כיש אומרים (בסימן ק"י) דדבר שיש לו מתירין לא מהני בי' ספק ספיקא וכתב עליו הש"ך בנקודת הכסף זה אינו דהא הכא אין המתיר בודאי שיבא וכי האי גוונא לא הוי דשיל"מ כלל וכדלקמן (סי' ק"ב סעי' ב') הרי דהש"ך כתב כדעת חתני נ"י אבל לענ"ד הדין עם הט"ז מן הטעם אשר כתבתי דממנ"פ צריך להמתין אם יחי' ח' ימים הרי בא ההיתר ואם לא יחי' אגלי מלתא דנפל הי'.