בנין ציון · חלק ל׳ סימן ב׳

בליל זמן אכילת פסח שני למען קיים כל העוסק וכו' ראיתי לחקור איזה חקירות בענין מצוה זו, הנה בפסחים (ד' צ"ה) במתניתן מה בין פסח ראשון לפסח שני קחשיב בל יראה והלל בשעת אכילה דליתא בשני ושוין לענין הלל בעשיי' ולענין אכילת צלי במצות ומרורים ודחיית שבת ע"ש והתוספ' (שם) הביאו בשם התוספתא ג"כ החילוק שהראשון נשחט בג' כתות ולא השני וכן שהראשון טעון בקור ולא השני וכתבו דתני ושייר והתוספ' ביומא (דף כ"ט) מסופקים אם פסח שני נקרב כמו פ"ר אחר תמיד של בין הערבים כיון דהטעם דיאוחר פ"ר הוא משום שנאמר בערב וביה"ע ובתמיד לא כתיב רק בין הערבים וזה לא שייך לענין פ"ש דשם ג"כ לא נאמר רק בין הערבים ומה שלא חשיב ליה במה שבין פ"ר לפ"ש אין ראי' שהרי שייר ג"כ כרת למ"ד דחייב כרת על הראשון ולא על השני ושייר ג"כ נשים למ"ד נשים בראשון חובה ובשני רשות ע"ש ולא ידעתי למה הוצרכו התוספ' להני שיורי ולא נקטי מה שהוא לכ"ע דהיינו שלש כתות דליתא בשני וכן בקור וכן יש שיור דראשון בא בטומאה ולא השני. וכל הני דשייר במתניתן תני בתוספתא דהיינו החילוק בג' כתות ודבא בטומאה ודחיוב כרת ודחגיגה דהשני אין טעון חגיגה, והרמב"ם (סוף ה' ק"פ) חשב החילוקים שבין פ"ר לפסח שני בל יראה ושאין נשחט על החמץ ושאין מוציאין חוץ לחבורה ושטעון הלל באכילתו ושמביאין עמו חגיגה ושבא בטומאה דכל הני הם בראשון לבד. ולא חשב הרמב"ם הך דג' כתות וגם החילוק של נשים ה"ל לחשוב אחר שפסק נשים בשני רשות שם (פ"ה) ולא ידעתי למה השמיטם. ולפ"ז יש בין ראשון לשני בל יראה ושאין נשחט על החמץ ושטעון בקור ושטעון ג' כתות ושמביאין עמו חגיגה ושאין מוציאין חוץ לחבורה ושבא בטומאה וחיוב כרת למ"ד דכרת בראשון ולא בשני וחיוב נשים למ"ד נשים בשני רשות ומה שמסופקים התוספ' אם בא פ"ש קודם התמיד.