בנין ציון · חלק ל׳ סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה בכל החילוקים מפורש הטעם דמה שהשני אינו בבל יראה ולא תשחט יליף פסחים (דף צ"ה) מקרא ומה שאין טעון בקור יליף שם (דף צ"ו) מהזה וכן לשאר הדברים שפרטנו שהם דוקא בפ"ר ולא בפ"ש מפורשים הטעמים במקומם בגמרא ע"ש אכן מה שקחשיב בתוספתא שגם ג' כתות אינם בשני לזה לא ראיתי טעם לא בגמרא ולא בראשונים ולא באחרונים מ"ש ג' כתות משאר מצות של עשיית פסח וא"ל שמפני שהמקריבים פ"ש מועטין לא הוצרכו לכך דז"א שהרי גם בפסח ראשון אפילו לא היו רק חמשים המקריבים הוצרכו להתחלק לג' כתות כדאמרינן שם (דף ס"ד) ולענ"ד אולי י"ל כיון דמה שמצות שבגופו נוהגים גם בפ"ש ילפינן מככל חקת הפסח יעשו אותו ואמרינן במנחות (דף י"ט) דכל מקום שנאמר חקה אינה אלא לעכב ולכן לא ילפינן לפ"ש רק מצות שבגופו שמעכבין בפ"ר אבל ג' כתות אינן מעכבות בפ"ר כמו שפסק הרמב"ם ה' ק"פ (פ' א') וע"ש הטעם בכס"מ ועל כן ל"צ בפ"ש אפילו לכתחילה. ואף שקריאת ההלל ג"כ אינו מעכב מכ"מ צריך בהקרבה דשיר צורך עבודה הוא. ולפ"ז יש ראי' למה שנראה מדברי התוספ' סוכה (דף מ"ב) דבקור מעכב דאי אינו מעכב בתמיד ודאי ג"כ שאינו מעכב בפסח א"כ ל"ל הזה למעט פ"ש מבקור כיון דאפילו בראשון לא מעכב ובמקום אחר הוכחתי משיטת רש"י דס"ל דבקור לא מעכב וגם תמהתי על הרמב"ם שלא הביא כלל דפסח ראשון טעון בקור כמו שהביא לענין תמיד ואין כאן מקומו. אמנם במה ששוין פ"ר ופ"ש קחשיב במתניתן הנ"ל הלל בעשיי' ונאכל צלי על מצות ומרורים ודוחין את השבת ובתוספתא הוסיף דבשניהם שה תמים זכר בן שנה ואיסור אכילת נא ומובשל וטעונין לינה והרמב"ם הוסיף על אילו שנאכלין בבית א' ואין מותירין מהן ואין שוברין בהן את העצם ע"ש אכן אכתי שייר טובא שלא חשב במה ששוין פ"ר ופ"ש וחלוקין משאר קדשים דהיינו שאינן נקרבין עד אחר חצות ושנשחטין שלא לשמן או שלא לשם בעלים פסולים ושאין שוחטין על היחיד לכתחלה ושאינן נאכלין אלא למנויין ושאינן נאכלין אלא בלילה ושנתנין מתנה א' ואין בהן סמיכה ותנופת חזה ושוק ונסכים כשלמים ואף דלא ראיתי מפורש שכל דינים הללו הם גם בפ"ש מכ"מ מוכח כן מסוגיא דפסחים (דף פ"ט) ע"ש ועוד דכל אילו הם מצות שבגוף ושעל גוף הפסח דמרבינן בפ"ש מכל חקת הפסח יעשו אותו ואפילו מצות דרבנן שבגוף הפסח נהגו גם בשני וכן מוכח ממה שכתבו הותספ' (ר"פ ערבי פסחים) דלכך נקט ערבי פסחים לשון רבים משום פסח ראשון ושני הרי דס"ל שמה שתקנו שלא יאכל מן המנחה ולמעלה כדי לאכול פסח ומצה לתאבון גם לערב פסח שני תקנו אכן זה פשוט שכל מה שהי' בפ"ר משום זכר לגאולה ולא הי' בגוף הפסח לא הי' בפ"ש ולכן לא הי' לא ספור יציאת מצרים ולא ד' כוסות ולא הסבה שכל זה לא נוגע לפסח.
נחלת הכלל · Binyan Tziyon, Altona, 1868

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך בנין ציון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.