בנין ציון · חלק קפ״ב סימן ג׳

ואגב אזכיר מה שק"ל אגמרא דערכין (דף י"ח ע"ב) דקאמר כבש הבא עם העומר קמבעי' לי וכו' והרי לת"ק ור' יהודה דפסקינן כוותייהו אותו החדש שקראו הפסוק החדש הראשון אותו עשה חזקי' לאדר שני וא"כ אין כאן לא עומר ולא פסח ולא מצה ודוחק לומר דהסוגיא דשם אליבי' דר"ש אזלא דס"ל שלא עיבר חזקי' שהרי אליבי' דהלכתא רצה לפשוט משם ולא פסקינן כר"ש ועוד דא"כ הי' להש"ס למימר היניחא לר"ש אלא לת"ק ור"י מא"ל ועלה ברעיוני לומר דאף שחזקי' עיבר מפני הטומאה בל' באדר מכ"מ גם אצלו מידי ספק לא נפיק כדכתיב ויועץ וכו' ועיבר רק מספק שמעברין מספק כדתנן בעדיות שמעברין על תנאי ועשה גם באותו חדש שקבע לאדר שני י"ט עם כל דיניו מספק אכן ביום ט"ו שעדיין לא נגמר טהרת הבית לא יכול להקריב מוספים אף שקרבן צבור בא בטומאה דשמא כדין עיבר וא"כ אין זה י"ט ולא בעי מוספים ולא שייך שיקריב מספק לנדבת צבור שהרי אין נדבת צבור בא בטומאה אבל ביום ט"ז שכילה טהרת הבית וקרב בטהרה אז קמבעי' לי' אכבש הבא עם העומר אם לקרבו על הספק שאם היום ט"ז יהי' לחובה ואם לאו לנדבה ואף שבמוספים יש גם חטאת שאין קרב בנדבה הרי מוספים אין מעכבים זא"ז ולכן קמבעי' דוקא אכבש ולא אעומר גופא דהוא אין בא בתנאי דאין מנחה נדבה לצבור ועוד דמנחה של שעורים אפילו ליחיד לא נקרב והנה פסח ודאי לא הקריב שהרי ג"כ אין בא על תנאי דבשאר ימות השנה לשמו פסול וגם הבית עדיין טמא ולכן ממנ"פ הי' עושה פסח בחדש השני אם כדין עיבר מטעם פ"ר ואי לאו מטעם פסח שני אכן אחר כלות המועד נתיעץ המלך שיהי' העבור עבור ושיהי' ניסן בחדש השני כמו שהי' דעתו בראשונה ולכן עשו חג המצות בחדש השני ונתחרט לבסוף על זה ואמר ד' הטוב יכפר בעד ומה דקאמר פסח היכי עביד אין הפי' קרבן פסח דהרי באמת לא עבדו ועוד דא"כ למה הוסיף עוד להקשות מצה היכי אכיל דלחשוב גם מרור ושביתת י"ט וכדומה אי כרוכלא ליחשב וליזל אבל נ"ל דכוונתו אי"ט של פסח דבלשון המשנה והגמרא נקרא הי"ט של פסח בשם פסח סתם כמו ואלו עוברין בפסח פרה הי' לנו זבחי שלמים ואכלנוהו בפסח ורבים כדומה ובזה יתורץ גם לת"ק ור"י מה שהקשינו לעיל למה התפלל חזקי' דוקא על אשר אכלו הפסח בלא ככתוב ולא על בטול שאר מצות.