בנין ציון · חלק קפ״ב סימן ב׳

ונלע"ד ליישב דודאי מדברי רשב"י מוכח דס"ל שלא עיבר וכפי' רש"י כיון דמפרש קרא דלעשות הפסח בחדש השני שהוא פסח שני ויש לומר דהוכיח כן מן הפסוקים דהנה יש להקשות למה התפלל חזקי' דוקא על אשר אכלו הפסח בלא ככתוב דהא אם עיבר שלא כדין נעשו עבירות רבות אכילת חמץ דבכרת ומלאכה בי"ט ובטול מצות מצה ומרור והשבתת חמץ וכדומה גם י"ל דבהועץ המלך ושריו ובשלוח שלוחיו אל ישראל (בפסוק ב' ופסוק ה') כתיב לעשות הפסח בחדש השני ולא הוזכר חג המצות ובאסיפת העם לירושלים (בפסוק י"ג) כתיב ויאספו ירושלם עם רב לעשות את חג המצות בחדש השני גם (פסוק כ"ב) וידבר חזקיהו על לב כל הלוים המשכילים שכל טוב לד' ויאכלו את המועד שבעת הימים מזבחים זבחי שלמים ומתודים לד' אלדי אבותיהם הוא סתום וחתום שלא ידענו מה דבר על לב כל הלוים והמפרש דחק מאוד בפירושו ובפרט מה שפירש ומתודים לד' שהביאו קרבן תודה תמו' שהרי אין מביאין תודה בחג המצות ואי הפי' וידוי כפשוטו וידוי בי"ט מה זו עושה וגם לשון ויאכלו את המועד נפלא ויחוגו את המועד הל"ל ולכן נ"ל דהענין הי' כך לדעת רשב"י משום ר"ש דסמוך לי"ד בניסן נתיעץ חזקי' לצרף הנשים להמנין באופן שהטמאים ואותם שהם בדרך רחוקה היו המיעוט ונדחו לפ"ש וזה הפי' (בפסוק ג') כי הכהנים לא התקדשו למדי פי' שהיו רק מעט כהנים טהורים ולכן הוצרכו אפילו מן ישראלים טהורים לעשות בטומאה וגם העם לא נאספו והיו בדרך רחוקה והם יעשו פ"ש וא"כ עשו חזקי' ורוב טהורים פסח ראשון וכל ישראל עשו חג המצות כדינו כל א' בעירו וכעבור החג שלח חזקיהו השלוחים לכל ישראל לעשות פסח סתם ככתוב (בפסוק ה') ולא הוזכר שם לא בחדש הראשון ולא בחדש השני ולכן במקומות אשר הגיע דבר המלך חשבו כי חזקי' עיבר את השנה והם עשו בטעות את חג המצות באדר שני כי אם לא עיבר הרי היו רובם טמאים והי' לו לקרוא להם לפסח ראשון כי הם לא ידעו דמצרפים נשים לטהורים כמו שחזקי' באמת חזר בו ג"כ ולכן כתוב שבאו לירושלים לעשות את חג המצות כי הם חשבו כי ניסן הוא ומה שכתוב לעשות את חג המצות בחדש השני לא שהם ידעו כן שחדש השני הוא אלא הכתוב קראו כן בחדש שהוא חדש השני באמת (והרי גם להתנאים שס"ל שעיבר חזקי' צריך לפרש כל החדש השני שבפרשה זו כן) ואח"כ חזר חזקי' שאין מצרפים הנשים והי' להם לעשות פסח ראשון בטומאה והנה בדין הפסח לא שינה זה דבר דמכ"מ היו צריכים לעשות פסח דלא גרע משגג ונאנס ולא עשה הראשון יעשה השני אכן ירא חזקי' פן יערבב לישראל את שמחתם בשמעם שלא עושין פסח כדינו ושעברו אפילו רק בשוגג על איסור כרת שלא לעשות פסח בזמנו ולכן נתיעץ להחריש עד אחר כלות שמחתם ולהניחם על הטעות שפסח ראשון הם עושים כי שמחתם בשמחה של מצוה היתה גדולה עד מאוד כאשר העיד הפסוק ולכן כתוב שעשו בני ישראל את חג המצות ז' ימים שחגגו כדינו כי הם חשבו שהראשון שעשו בחדש הקודם הי' בטעות וזה עיקר וחזקי' הניחם לעשות כן כי אין בזה איסור אכן הכהנים והלוים הם ודאי ידעו בדבר כי להם הוצרך חזקי' לגלות בעבור שלא יקריבו מוספי י"ט ושלא יקריבו לעם עולות ראי' ושלמי חגיגה לשם חובה רק לשם נדבה וזה הפירוש (בפסוק כ"ב) שדבר חזקי' על לב הלוים המשכילים פי' בסוד דבר אליהם שגם הם יחרישו ויאכלו את המועד פי' שחגגו גם הם את המועד אבל רק באכילה ובזביחת זבחי שלמים וזה דוקא לעיני העם אבל בינם לבין בוראם מתודים על חטאם כי הם ידעו שחול גמור הוא.