בנין ציון · חלק קפ״א סימן ד׳

והנה כל זה כתבתי לשיטת הרמב"ם דפסק כמ"ד טומאה דחוי' בצבור וס"ל כל שיש כהן טהור בעולם אפילו במשמר אחר לא נעשה ק"צ בטומאה אכן דעת רש"י אינה כן שכתב ד"ה אי איכא טהורין בהאי משמר עכ"ל ומדכתב בהאי משמר משמע דס"ל אפילו איכא טהורים במשמר אחר מכ"מ נעשה בטומאה והמהרש"א העיר על זה למה כ' רש"י באותו משמר ותירץ בדוחק ובמהדורא בתרא כבר השיב דמגמרא דיומא לא מוכח רק דאי איכא טהורים באותו משמר ובית אב אחר בזה צריך לאהדורי על טהורים אבל אם כל בתי אבות של אותו משמר טמאים לא צריך לאהדורי על משמר אחר ואע"ג דדעת הרמב"ם אינה כן מכ"מ נלענ"ד להוכיח דרש"י ס"ל הכי דבזבחים (דף צ"ט) על מה דבעי רב אושעיא טמא בקרבן צבור מהו פי' רש"י דבהקריבוהו טהורים קא מבעי' לי' אי פלגי מני' להאי טמא הואיל וראוי לחיטוי דק"צ דוחה טומאה אבל בהקריבוהו טמאים לא מבעי' לי' שהרי אינו נאכל דקיי"ל דק"צ באין בטומאה ואינן נאכלין עכ"ל וקשה כיון דהקריבוהו טהורים ע"כ שיש כאן כהנים טהורים והיאך נקרא הטמא ראוי לחיטוי כיון שק"צ לא נקרב בטומאה רק כשאין כאן כהנים טהורים אע"כ מוכח דס"ל לרש"י דדוקא אם באותו משמר יש טהורים אז לא נקרב בטומאה אבל למשמר אחר ל"צ להחזיר אחר כהנים טהורים והכא איירי שהמשמר הטמא הניח למשמר אחר טהור להקריב הק"צ ולכן מקרי הטמא ראוי לחיטוי אע"פ שהי' כאן כהנים טהורים ולכן כתב רש"י בב"ק ג"כ אי איכא טהורים באותו משמר ובמכ"ה נעלם זה מהמהרש"א והוכיח רש"י כן דאי בהקריבוהו טמאים הלא לא נאכל כמש"כ בפי' אבל הרמב"ם מפרש סוגיא זו בהקריבוהו טמאים דלשיטתו אזיל דס"ל דאי איכא טהורים בעולם אפילו במשמר אחר מכ"מ אסור לטמאים להקריב ולשיטתו צריך לפרש דמכ"מ משכחת דנאכל אם הקריבוהו טמאים באופן שלא טמאו הבשר וכנ"ל והיוצא מזה דלרש"י הסוגיא דב"ק בפשטות א"ש דמשכחת דחולקין בעלי מומין שבאותו משמר בשהקריבוהו הטהורים של משמר אחר והמשמר של אותו שבוע הי' טמא ואעפ"כ הקרבן שלהם לחלקו לבעלי מומין שבמשמר שלהם שראויין לאכלו כיון שהקרבן נקרב בטהרה. כנלענ"ד, הקטן יעקב.