בנין ציון · חלק קע״ח סימן ג׳

אשיב: לענ"ד אין מדברי התוספת בב"ק ראי' נגד פסק הרמ"א דלפי מה שמפרש מעכ"ת נ"י דברי התוספ' דאין זה מגו דדלמא האחד יפסול בגניבה וא' ברבית מה זה הלשון שכתבו התוספ' דאין דעת שניהם שו' שמה שירצה לטעון זה לא יטעון זה עכ"ל מה לשון שמה שירצה ה"ל לכתוב שמה שיטעון זה לא יטעון זה ולכן נראה שכוונתם כיון שאנו אומרים דלמא בשקר הסכימו להזים בזה אין להאמינם במגו דאי בעי משקרי הוי פסלי להו בגזלנותא דדלמא באמת נשאו ונתנו בזה אבל לא הסכימו שמה שרצה זה לטעון לא רצה זה והם רצו להעיד בהסכמה אחת והסכימו בהזמה ולכן אף שהיו נאמנים אם היו מעידין כל א' בעבירה לעצמה דלמא הם לא ידעו זה או רצו להעיד שקר בהסכמה אחת כמו שעשו באמת כן נראה מלשון שמה שירצה לטעון זה אכן אפילו לא נדייק לשון שמה שירצה אז נראה כוונת התוספ' כמו שכתבו בכתובות (דף י"ט ע"ב) ד"ה ואם וז"ל ואור"י דבשני עדים לא שייך מגו דאין אחד יודע מה בלב חבירו עכ"ל וא"כ הפירוש דאין זה מגו דאי בעי פוסל בגזלנותא דכיון דאין א' יודע מה בלב חבירו כל א' הי' חושב דלמא חבירו יפסול בהזמה ואם הוא יפסול בגזלנותא אין כאן פסול לא משום הזמה ולא משום גזל ולכן הזים גם הוא אבל לעולם י"ל אם הי' יודע כל א' דגם חבירו יפסול בעבירה אפילו לא הסכים לעבירה דידי' הי' אומר כיון דמהני ועוד בלא כל זה אין ראי' מדברי התוספת דאפילו היכי דמהני עדות של אחד נמי מכ"מ לא אמרינן מגו בשני עדים דכל א' לא רוצה שחבירו יכחישו וכן תירץ התומים (סי' מ"ו ס"ק מ"ו) על מה שהקשה באנוסים היינו להמנו במגו דתנאי הי' ולא נתקיים התנאי דלא שייך בזה דהוי מגו דבי תרי דהא אחד נמי נאמן ולא צריך להסכמת השני ותירץ ממה שהעלה בכלל מגו דנוח לו לומר דבר שהשני מסכים עמו ממה שיאמר דבר במה שהשני מכחישו ע"ש ולכן אפילו אם כל א' הי' נאמן בעדותו של עבירה מכ"מ לא רצה שחבירו יכחישו ולכן ניחא להו להזים בהסכמה א' ועל כן אין הוכחה מדברי התוספ' נגד דין הרמ"א הנ"ל.