בנין ציון · חלק קע״ח סימן ד׳

אמנם נלענ"ד שהוכחת הרבינו ירוחם (שהוא מקור דין הזה) מגמרא דסנהדרין היא הוכחה גמורה שז"ל הרבינו ירוחם ראובן שהעידו עליו עד א' אומר בפני גנב דבר פלוני ועד אומר לי גנב דבר אחר ראובן פסול על פיהם וכן הדין אם עד אחד מעיד על עבירה א' והעד השני על עבירה אחרת וכן מוכח בסנהדרין עכ"ל ומזה מבואר דמה שמסיים וכן מוכח בסנהדרין קאי על מה שכתב בתחלה אחד אומר בפני גנב דבר פלוני וכו' שהוא עובדא דסנהדרין ומה שכתב וכן הדין אם עד אחד מעיד על עבירה א' וכו' זה הוציא על פי סברא משם ומה שהמהר"ם פאדווא לא פירש כן היינו שהוא העתיק דברי רי"ו שאחר תיבות ראובן פסול על פיהם כתוב זה הדין פשוט בגמרא דסנהדרין ובספר הרא"ש פ' שני וכו' ולפי גרסא זו באמת ע"כ מה שכתוב בסוף וכן מוכח בסנהדרין לא קאי רק על מה שהוסיף דכן הדין גם בעבירות חלוקות אכן ברי"ו שלפנינו זה אינו ונראה שנוסחא מוטעת נזדמן למהר"ם שהי' כתוב זה בתוספ' גליון וע"פ גרסא שלנו א"ש שהוציא כן מסברא ובאמת סברא ישרה היא כיון דשם אף שהעידו לפסול אותו בגניבה מכ"מ על כל מעשה גניבה לא הי' רק עד א' ואעפ"כ נאמנים לפסלו כיון שהסכימו לעשותו רשע א"כ מה לי אם העידו בעדות חלוקות דגניבה או בעדות חלוקות דשאר עבירות דבשניהם לא דנין רק על מה שיוצא מעדות שניהם דפסול הוא ועל זה נאמנים. כנלענ"ד, הקטן יעקב.