בנין ציון · חלק קמ״א סימן ג׳

על זה אשיב: מר נ"י מפרש מה שכתב הרמב"ן שנוהגים שאין נושאין עד מילוי הלבנה שהוא בחצי כ"ט י"ב תשצ"ג לא קודם זה ולא אחרי כן לענ"ד כמה מן הדוחק בזה לומר שכוונת הרמב"ן שמדקדקים את הרגע של מילוי הלבנה ועוד הרי המילוי אינו רק רגע אחת שמיד שנתמלא מתחיל להחסר ואיך יעשו נישואין במילוי ולכן ודאי כוונת הרמב"ן כמו שפי' הרמ"א שאין נושאין בחצי האחרון של החדש שאז הלבנה הולכת וחוסרת אלא ממתינין עד תחלת החדש עת מילוי הלבנה דהיינו כשהלבנה מתמלאת והולכת וזה נקרא מילוי הלבנה כאשר אבאר דהנה מקור המנהג שחושבין מילוי הלבנה לסימן טוב לא נתבאר אבל לענ"ד יצא ממה דאמרינן בסנהדרין (דף מ"ב) וליבריך הטוב והמטיב ופי' רש"י נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשים ניבריך מיהו הטוב והמטיב שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד שמוספת להאיר לעולם עכ"ל (הרי בפי' שמילואתה של לבנה לא נקרא בלבד הרגע כשנתמלאה לגמרי אלא כשמוספת להאיר לעולם שהוא עד חצי החדש וכן ג"כ כוונת הרמב"ן) ומתרץ אטו כי חסר מי מברכינן דיין האמת ופי' רש"י אטו כי חסר מי חשבינן לה רעה לגבן לברוכי דיין האמת דנחשוב את מליאותה טיבותא לברוכי הטוב והמטיב עכ"ל וליברכינהו לתרווייהו כיון דהיינו אורחי' לא מברכינן ע"ש והנה אף דמסקינן דלא מברכינן הברכות על המילוי ועל החסרון כיון דמנהג העולם הוא עכ"ז נראה מזה שחצי ראשון של החדש שהלבנה מוספת אורה הוא סימן עת אורה ושמחה וטובה והחצי האחרון בהיפך רק דלא נחשב טובה ורעה ממש לברך עליהם הברכות.