על זה אשיב שבכל מה שהאריך מר נ"י בזה איני רואה שום השגה על דברי כי אם אפשר לברר נחשב כקבוע איך מועיל במקום ספק ספקא הרי לדעת רוב הפוסקים היתר ספק ספקא גופא הוא מטעם רוב אלא ודאי אם סמך בשו"ת חתם סופר להתיר הוא משום דעל שעת קריאת התורה דיינינן ובאותה שעה אין אפשר להכיר ולברר ומה לי היתר ע"י ספק ספקא ותערובת חד בחד (שהרי החתם סופר כתב היתרו בנדון דבית לחם יהודה ושם איירי בחד בחד) ומה לי היתר ע"י רוב בתערובת חד בתרי ואיך שייך לזה מה שכתב הפרי מגדים דהיכי שיש א' בסוף העולם שמכיר האיסור שאין כאן ביטול דהכא בשעה שצריך לקרות אין כאן מכיר ואדרבא בנדון דידי יש עוד סברא יותר להתיר שאם המגן אברהם היכי שיש חזקה לחוד מתיר לסמוך עליו כיון שבאותה שעה אי אפשר לברורי כש"כ הכא דאיכא רוב וחזקה שהרי לא בלבד שהספרי תורות הכשרים הם רוב נגד הפסול אלא שיש להם ג"כ חזקת היתר שכל אחד הי' מוחזק לנו עד עתה בחזקת היתר ואף דנוגע זה בחזקה דתלי ברוב עכ"פ עדיף מחזקה לחוד ומרוב לחוד.
בנין ציון · חלק י״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Binyan Tziyon, Altona, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך בנין ציון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.