בנין ציון · חלק י״ד סימן ב׳

הנה מעכ"ת נ"י השיג על פסקי הנ"ל בספר תורה שיש טעות שנתערבה באחרים וכתב אלי וז"ל מר נ"י הסכים עם שו"ת יד אלי' והשיג על אדמ"ו הגאון חתם סופר זצ"ל וכתב דמשום טעם הראשון דאיכא לברורי אין לאסור בנדון שלו שבשעה שבעי למקרי בי' לא הי' אפשר לברורי וכמ"ש בחתם סופר שם דאע"ג דס"ס דאפשר לברורי לא סמכי' עליו מ"מ כיון דאי אפשר לברורי בזמן מועט אין לבטל קריאת התורה בברכה בשביל זה וכמ"ש המג"א לענין בדיקת ציצית עכ"ל שם ותמהני על מעכ"ת נ"י הא אין הנדון דומה לראי' דהא דאמרי' בס"ס או בחזקה או ברוב דהיכא דאיכא לברורי מבררינן היינו רק לכתחילה ומשום דאין עושין ס"ס בידים ואין מבטלין איסור לכתחילה וכעי' דשיל"מ דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ולא תסמוך ארוב או חזקה או ס"ס ולכך כיון דהשתא אי אפשר לברר או יש טרחה מרובה שפיר סמכינן אס"ס ורוב וחזקה אבל הא דאמרינן דהיכא דאפשר להכיר לא שייך ביטול היינו דהוי כאילו לא נתערב כלל וכקבוע במקומו דמי וקבוע כמחצה על מחצה. וכעין שכ' הפרמ"ג בש"ך סי' ק"י סקי"ד דאפי' ניכר רק לאחד בסוף העולם הוי קבוע וא"כ מה מועיל דהשתא אינו יכול לברר ותו דהרי כ' הפרמ"ג בפתיחה להלכות תערובת ספ"ב לחלק א' דהיכא דבעי לברורי מה"ת אין חילוק בין צריך טורח או לא וכבר הביא אדמ"ו זצ"ל שם ראי' מדברי הט"ז בסי' תרל"ב סק"ג (ומ"ש תל"ב הוא ט"ס) ושם מה"ת קאמר ואפי' באיכא טורח כ' מר"ן זצ"ל דלא בטיל משא"כ בס"ס ורוב וחזקה וכ"כ הפר"ח בסי' ק"ב סק"ח דדבר דאפשר להכיר ע"י קפילא לא בטל אע"ג דליכא קפילא ולא סמכי' אקפילא וכיוצא בזה כ' בבדק הבית סוף שער רביעי מבית ד' דדבר שאפשר להוציא האיסור ע"י הגעלה הוי כניכר ולא בטל והרשב"א אע"ג דשם פליג ומשמע אפי' ניכר בטל ובחי' רשב"א בשבת דף כ"ט הרחיק זה בעצמו מ"מ בתשו' סי' רנ"ט מוכח דס"ל דאפשר להכיר אפי' מה"ת לא בטל דשם הביא לתרץ דלכך חוט של כלאים לא בטל הואיל ואפשר להכיר ע"י צבע ובמ"ל בפ"א ממטמאי משכב דין י"ד הוכיח דהפלפול שם על דין תורה הוא וא"כ מוכח מהתי' הזה דאפי' מה"ת לא בטל והרשב"א לא פליג על תי' זה אמנם לכאורה דברי הרשב"א בתשובה סותרין וכו'. אמנם טעם שני שכ' אדמ"ו הגאון זצ"ל דלא בטל הוא נכון וברור ותמהני על מעכ"ת נ"י דהשיג עליו וכ' דדווקא בב"ח דהאי לחודי' שרי' ובהדדי אסור משא"כ בשאר איסורין אפי' אי חנ"נ לא מקרי ראוי להתכבד והה"ד הכא ותמהני דדבר גדול דיבר רבינו הגדול והמקום הי' בעזרו דמ"ש בב"ח דהאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור לכך חשיב כגופו של איסור וה"נ בס"ת דהוא להיפך דהאי לחודא והאי לחודא אסור אפי' כל פרשיותי' של התורה וכל תיבותי' כתובין ומונחין אצלה כסדרן וכהווייתן מ"מ אסור למקרי בהן כדקיי"ל בי"ד ססי' רע"ח וא"כ האי לחודי' והאי לחודי' אסור למקרי בי' רק בהדי הדדי שתפורין ומדובקין כדינו שרי וא"כ כשחסר ממנו ואינו בהדי הדדי הוא איסור מחמת עצמו ויפה כתב מר"ן זצ"ל דפשיטא דדמי' לבב"ח וכיון דס"ת חשיב לא בטל ודלא כתשו' יד אלי' אלא שאני חוכך דהרי קיי"ל בי"ד סי' ק"י סעיף ח' בדבר חשוב אפי' ס"ס לא מהני עד דאיכא ג' ספיקות ואיך נסמוך כאן אהיתר בית לחם יהודה אס"ס מיהו כבר האריך הש"ך בסי' ק"י ס"ק נו"ן להתיר בס"ס ושם ס"ק נ"א כ' במידי דלאו בר אכילה איכ"ל דלכ"ע מהני ב' ספיקות והכא מידי דרבנן הוא ולכך סמכי' אספק בגופו וספק בתערובת וכל מה שכ' מר"ן זצ"ל שם בחתם סופר אתי' שפיר. עכ"ד: