בנין ציון · חלק י״ד סימן ד׳

ומה שכתב מעכ"ת נ"י עוד אמנם שני וכו' ותמהני דדבר גדול דבר רבינו הגדול וכו' כאשר יפלא בעיני מר נ"י גם בעיני יפלא איך העתיר דברים בכוונת רבו הגאון ח"ס זצ"ל שלא בלבד שמצד הסברא אינם אלא שאי אפשר לפרש דבריו כן שהרי כתב שע"י הטעות נפסל הספר והרי נפסל לא שייך רק במה שבלתי הטעות כשר הוא א"כ אין כאן איסור רק הטעות ומדוע העלים מעכ"ת נ"י עינו מסוף דברי שכתבתי ראי' לדברי שעל ידה יוכר גם למסתפק שאין דמיון כלל בין הך דטעות בס"ת ובין חתיכה נעשה נבלה דבשר בחלב שהרי בב"ח אם אפשר לסחוט הטיפת חלב האוסר מ"מ הבשר נשאר באיסורו הרי שנעשה איסור מצד עצמו אבל בס"ת אם הי' טעות כגון יתר או חסר תיבה או אות והסיר היתר או מלא החסר הרי ששב הס"ת להכשרו וא"כ ראי' שלא הס"ת היא האיסור רק הטעות שלא נחשב ראוי להתכבד והוא דבר שלפענ"ד אין להסתפק בו לכל ישר הולך ותמהני איך כתב מר נ"י בכזה: דבר גדול דבר רבינו הגדול והמקום הי' בעזרו. אמת כי הרבה והרבה דברים גדולים דבר הגאון זצ"ל והמקום הי' בעזרו אבל בדבר הזה נעלם ממני כוונתו שכתב על היד אלי' שדבריו אינם לפי כבודו ושהוא דבר פשוט לכל מבין: כנלענ"ד הקטן יעקב.