ועל זה אשיב: הנה מעכ"ת נ"י רצה לחדש בזה ב' דברים נגד התוספ' והראשונים (ולא ידעתי למה ערבם) רצה לומר שמצות לשבת יצרה אינה על העבד כי אם על האדון או על הב"ד ועוד רצה לומר שמצות לשבת יצרה אינה באשה כמו מצות פו"ר שאינה נוהג בה והביא ראיות לזה אכן לענ"ד במבוקשו הראשון אין הדין עמו כי לא בלבד שמדברי הירושלמי נראה שהעבד בעצמו מצו' כמו שהעיר בעצמו אלא מן המשנה עצמה מוכח כן דקאמרי ב"ש לב"ה תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם וכו' והודו ב"ה לב"ש ואי ס"ד דרק האדון מצו' על פו"ר ושבת דעבד ולא הוא היאך שייך ואת עצמו לא תקנתם הרי גם מצות שבת היא תקנת רבו או תקנת ב"ד והכי הל"ל תקנתם עבודת רבו ולא תקנתם מצות רבו אע"כ מוכח דהעבד עצמו מצו' ומה שהקשה וכי דבר הנביא לעבדים והלא לישראל דבר אני תמה והלא בעבד של ישראל שמל איירינן שחייב בכל המצות כישראל חוץ ממ"ע שהזמן גרמא וא"כ למה לא יהי' גם בכלל מצות לשבת יצרה.
בנין ציון · חלק קכ״ג סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Binyan Tziyon, Altona, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך בנין ציון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.