בנין ציון · חלק קכ״ג סימן ד׳

והנה אם העבד מצו' על פו"ר בזה יש ב' שיטות בתוס' דבחגיגה (דף ב') כתבו דמצו' ובגטין (דף מ"ב) כתבו בשם הריב"ם דלא מצו' ובספרי ערוך לנר ביבמות (דף ס"ב) כתבתי קצת ראי' שעבד אינו מצו' דעפ"ז מיושב קושית התוס' שם גם תמהתי שם דאיך אפשר דמצו' עבד על פו"ר כיון דאינו יכול לקיים שהרי אין זרעו מיוחס אחריו משא"כ בשבת דלא בעינן מיוחס אחריו כמש"כ התוספ' שם אבל מצות שבת ודאי איכא גם על העבד כמו שאר מצות שבתורה ולכן ל"ק ג"כ מה שהקשה מעכ"ת נ"י וכי העבד ברשותו הוא והלא רשות האדון עליו דז"א דודאי אין רשות האדון עליו לבטלו ממצוה. ומה שרצה להביא ראי' מהא דכופין את רבו וכי אומרים לאדם חטא הלא זה כבר תרצו התוספ'. ומה שהקשה על הרשב"א מגמרא דגטין (דף מ"ג) דלתי' הרשב"א בשבת לחלק בין חצי עבד ובין עבד גמור לא פריך שם מידי באמת קושיא עצומה היא וראיתי בטורי אבן בחגיגה (דף ג') שכתב ג"כ כסברת הרשב"א (שלא ראה הרשב"א) ולא הרגיש בקושיא זו וכבר הקשה לי קושיא זו חכם א' והשבתי לו שי"ל שסברת הרשב"א היא כן דבחצי עבד וחצי ב"ח יש לכל צד זכות וחובה דבצד עבדות מוטל על האדון עשה דבהם תעבודו ובצד חירות מוטל על העבד ע' דפרי' ורבי' ולכן כמו שנאמר דאין אומרים לאדון לשחררו משום זכות העבד כמו כן נאמר ג"כ שאין לעבד לעבור בצד חירות שלו לבטל ע' דפו"ר כדי שיזכה האדון בע' דבהם תעבודו וכיון דהכא והכא יש משום וכי אומרים לאדם חטא לכן מכריע זכות העבד משום דלשבת יצרה היא מצו' גדולה יותר שעל ידה מתקים העולם וא"כ זה שייך דוקא לענין עבד אבל בשפחה דליכא פו"ר וליכא משום שבת פריך שפיר לאביי' כיון דכפו לשחררה ולבטל בהם תעבודו דצד עבדות שלה ע"כ משום איסורא הי'.