בנין ציון · חלק קכ״ג סימן ב׳

כתב לי מעכ"ת נ"י וז"ל - הענין מצות לשבת יצרה עלה בדעתי לומר (שלא כדברי התוס' וכמה מגדולי הראשונים ז"ל ואם שגיתי ד' ימחול לי) שמצוה זו אינה חיוב מוטל על העבד עצמו ולא על האשה הן שפחה הן בת חורין כי אם דוקא על האדון או על הב"ד מוטל להשתדל שיהי' העבד נשוי כדי שיקיימו הם בזה מצות שבת וכל זה דוקא בשביל העבד אבל בשביל האשה לאו חיובא רמיא מצו' זו כלל וכלל לא על עצמה ולא על אחר ומה שמוטל על העבד ולא על האשה זהו פשוט שכמו שמצות פו"ר לא נאמרה אלא על הזכרים כן גם דברי הקבלה באו רק על הזכרים לבד ולא על הנקבות ובאה מצו' זו עלינו לקיים בכל הכפויים תחתנו כמו העבדים ולענ"ד יתורצו בזה כמה קושיות - א' - וכי מקרא זו של לא תוהו בראה לעבדים נאמר הלא לישראל דבר הנביא בשם ד' - ב' - אם כדברי התוספ' והראשונים ז"ל לא לשתמיט תנא וליתני בפירוש האשה חייבת במצות שבת - ג' - אדרבא מצינו פלוגתא במתניתן אם האשה חייבת בפו"ר ואם לא ולמה לא אמרו חכמים דר' יוחנן בן ברוקא שהגם שהאשה אינה חייבת במצות פו"ר עכ"פ מצות שבת גם על האשה נאמרה - ד' - במעשה דרב הונא דאיתא בגטין (דף מ"ג) רצה בש"ס להוכיח כדברי ריב"ב וא"כ מוכח דלדברי חכמים בודאי אינה מחוייבת לא על מצות פו"ר ולא על שבת - ה' - אם דברי הקבלה דלא תוהו בראה מוטלים על העבד א"כ קשיא על מתניתן דקאמר יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפו"ר הכי הל"ל יבטל והלא העבד חייב במצות שבת שנאמר לא תהו בראה וכו' - ו' - מדוע לא אמרה המשנה שצד עברי שבו חייב במצות פו"ר ואם נתרץ על זה כמו שתרצו הראשונים שהוא אונס א"כ לענין מצות שבת ג"כ אונס הוא ופטריה רחמנא - ז' - הקושיא שכבר הרגישו התוספ' בעצמם בגטין (מ"א ע"ב) סוף ד"ה לא תהו אחרי הוכיחו ההוכחה שגם בשפחה שייך שבת דא"כ למה כפינן בחצי' שפחה וחב"ח דוקא בנהגו בה מנהג הפקר ואף שתרצו קושיא זו הלא נראה לעין ששנויא דחיקא הוא - ח' - שבת (דף ג' ע"ב) הקשה הרשב"א בדברי רב ביבי ממי שחציו עבד וחציו ב"ח שכופין את רבו ומה שמתרץ בודאי נודע למעכ"ת נ"י (גם בתוספ' הקשו קושיא זו ותרצו באופן אחר) אכן על תרוצו ק' מגמרא דגטין הנ"ל שרצה הגמרא להוכיח ממעשה דרב הונא כדברי ר"י בן ברוקא ותי' רנב"י לא מנהג הפקר נהגו בה ולדברי הרשב"א לא הי' קשה ולא מידי - ט' - וכי מצאנו שיש רשות לעבד לקחת לו שפחה מדעת עצמו או לכבשה אדרבא מוכנע הוא לרבו ולהיות מרוצה עם מה שייטב בעיניו לתת לו וא"כ איך תהי' מצות שבת חלה על העבד אם אינו ברשות עצמו וידיו אסורות מלקיימה כרצונו וחפצו - י' - אם יאמנו דברי מיושב בזה ג"כ מש"כ באהע"ז (סי' ט' ס' ב') דהאיש מותר ליקח אחרת אם מתו שתי נשיו כי שומר מצו' לא ידע דבר רע לא כן האשה שאינה עושה מצו' בזה אבל אם נאמר שעכ"פ האשה חייבת במצות שבת יהי' קשה על דין זה דגם האשה בכלל שומר מצו' דשבת. והגם שמדברי הירושלמי דמ"ק הובאו בתוספ' חגיגה (ב' ע"ב) משמע שהמצו' היא על העבד אפשר שזה לאו דוקא שגם אם המצו' היא על האדון מכ"מ העבדים הם בכלל המחוייבים במצות פו"ר ואבקש ממעכ"ת נ"י לפרש לי דעתו הרחבה בענין מצו' זו ואשמחה ואעלצה בדברי מעכ"ת נ"י ותשאות חן חן אביע לו עכ"ד מעכ"ת נ"י.