בנין ציון · חלק קכ״ב סימן ד׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

עוד כתב מר נ"י שעל מה שכ' הריב"ש שאפשר שנמצא מעשה זה במדרש כתוב בספר כרם שלמה שלא נמצא בשום מדרש והי' לי תימא שהמחבר ז"ל ת"ח גדול ומופלג יכחיש דברי הרמ"א שכתב שנמצא במדרשות ועיינתי בספר הזה וראיתי שלא כתב הדברים שהועתקו בשמו שרק על מה שכתוב במראה מקום הבחי"י בשם מסכת כלה על זה כתב לא נמצא שום רמז ורמיזה במסכת כלה עכ"ל וזה אמת שהבחי"י סוף פ' שופטים כתב כן שנמצא במסכת כלה ובשלנו לא נמצא אבל הלא ידוע שהמסכתות החצונות לא נמצאו שלמים אתנו אבל מעולם לא עלה על דעת איש להכחיש הרמ"א ולומר שלא נמצא בשום מדרש כי באמת נמצא מעשה זה במדרש רבי תנחומא פ' נח (אין זה המדרש תנחומא הנדפס באמשטרדם) ונאמר שם מעשה בר' עקיבא שהי' מהלך בבית הקברות ופגע בפחם אחד שהי' טעון עצים על כתפיו וכו' עיי"ש באריכות וסיים שם וקרא באלף בית עד שהוליכו לביתו ולמדו ברכת המזון וק"ש ותפלה והעמידו והתפלל ואמר ברכו את ד' המבורך לעולם ועד באותה שעה התירוהו מן הפורענות ובא אותו האיש בחלום ואמר לר"ע תנוח דעתך בג"ע שהצלתני מדינה של גהינם עכ"ל הרי מה שהי' בחלום שם הוזכר במדרש אבל בעיקר המעשה נאמר מעשה בר"ע שהי' מהלך בביה"ק וכו' ואמר לו האיש שמעתי שהיו אומרים לי אלו הי' לך בן שהי' עומד בצבור והי' אומר בצבור ברכו את ד' המבורך היו מתירין אותו מן הפורענות וכו' מזה נראה שהי' ספור מעשה מה שנאמר בהקיץ ולא בחלום והמעשה הזה הועתק ג"כ במנורת המאור בלשון ארמי בשם מס' כלה פ' ר"י ע"ש נ"א ח"ב והנה במדרש זה לא נאמר מקדיש רק מברכו את ד' המבורך ואין זה תימא כי בימי ר"ע עדיין לא נתקן קדיש שנתקן בבבל אבל ברכו כבר נאמר בצבור שהוזכר במשנה ברכות (פ' ז') אכן אחר שגדולת מעלת ברכו היא שעל ידו ועל פי דבורו מקדשים רבים שם הקב"ה ועי"ז מזכה גם לאביו א"כ מעלת הקדיש עוד יותר באשר ששם מזכיר השבחים בעצמם שיאמרו אחריו ולכן יפה כתב הרמ"א שנמצא במדרש גם בזהר חדש מדרש רות נזכר מעשה כזה באריכות והי' הבן ההוא רבי נחום הפקולי ומסיים שם א"ר חייא בר אבא כהאי גוונא אירץ לר' עקיבא ע"ש הרי דנזכר ג"כ בזה מעשה דר' עקיבא ועכ"פ יוצא מזה דמעלת הקדיש גדול ויסודתו בקדש קדשים בר' עקיבא דכולהו סתומי אליבי'.
נחלת הכלל · Binyan Tziyon, Altona, 1868

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך בנין ציון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.