בנין ציון · חלק קי״ח סימן ד׳

על דברי הרה"ג נ"י הנ"ל אשיב: תמהתי על דבריהם - הוכחתי מן הגמרא מדילפינן שלא לספות בידים מטומאת כהנים שמזהיר הכהנים גדולים על הקטנים ומשרצים ומדם דהם איסורים הנוהגים גם באותם שמוזהרים שלא לספות דרק בכה"ג יהי' איסור אבל כתבתי שמדברי הרוקח שנראה מדבריו שגם כהנת אסורה לטמאות את בנה מוכח אפכא ושמשמע מדברי הפוסקים שלא השיבו על דברי הרוקח שמסכימים עמו בזה אבל לא מצאתי דין זה מפורש בפוסקים - כן היו דברי - ולכן אפילו יהיו ראיות הרבנים נ"י מוכרחות אין בזה תשובה על דברי הוכיחו מדברי התוספ' פסחים (דף פ"ח) ומדברי התוספ' גטין (דף נ"ה) ומדברי הרשב"א נדה (דף מ"ז) ומדברי הט"ז שס"ל ג"כ הכי ואנכי ראיות מן הגמרא המתנגדים לראיות שהבאתי בקשתי או עכ"פ מראה מקום שמבואר דין זה מפורש בפוסקים אחרי שהוכחתי שמשמעות הפוסקים כן אכן גם בענין הראיות לענ"ד יש להשיב שמדברי התוספ' פסחים (דף פ"ח) פשיטא שאין ראי' דמה בכך שהאב אינו מוזהר על פסח זה שנמנה עליו מכ"מ הרי איסור אכילת פסח שלא למנויו גם אצלו איכא והרי יש כמה פסחים בעולם שמוזהר עליהם ואין זה דומה לישראל וכהנת שאינם מוזהרים אטומאה כלל והרי הרב אב"ד דק"ק יערגען נ"י בעצמו כתב שמדברי התוספ' נדה (דף מ"ו) מכח קושית המ"ל מדלא הקשו כהרשב"א דהפרה הוי כמיספי בידים משמע דס"ל דהיכי דאינו מוזהר גם למיספי מותר וא"כ יהי' סתירה בדבריהם אע"כ מוכח כנ"ל. גם מה שהביאו הרבנים נ"י ראי' מדברי התוספ' גטין (דף נ"ה) שכתבו ועוד דאוכלת בגינו משמע שאפילו מאכילה בידים עכ"ל לענ"ד אינו ראי' שאף אם מותר ליתן לקטן איסור בידים היכי שהוא אינו מוזהר מכ"מ בתרומה ודאי יש איסור בכהן להאכיל למי שאינו ראוי לאכול דלא עדיף ממפסיד תרומה או ממאכיל תרומה לבהמה דאסור כמבואר ברמב"ם ה' תרומות (פ' י"ב) ולכן גם הראי' שהביא הרב דק"ק יערגען נ"י ע"פ פירושו בהרמב"ם משמא יאכיל חרש בחרשת אינה ראי' כלל שהרמב"ם ס"ל כן ובלא"ה מלבד כל הדחוקים שבפי' הזה כמדומה שבמכ"ה שכח הרב נ"י שאם כל הגזירה תהי' שמא יאכיל חרש לחרשת בידים הרי מטעם קטן אוכל נבלות אין ב"ד מ"ל לא חיישינן שתאכל החרשת תרומה כש"כ שאין לנו לחוש שמא יאכיל החרש בידים דמה לנו אם יעשה החרש מעשה איסור לכן ראי' זו מהרמב"ם ודאי אינה ותמהתי איך כתב הרב נ"י על זה שהוא נכון ופשוט (ובחדושי ליבמות כתבתי יישוב אחר לשיטת הרמב"ם) וגם הראי' מקטן ערל מהו לסוך ע"פ דברינו לא תהי' ראי' אפילו אם בלא"ה לא תהי' מופרכת מכל צד כמו שכתב הרב נ"י בעצמו שיש להשיב עלי' וא"כ לא נשאר לנו מכל הראיות אלא מה שכתב הרשב"א לענין נדר ומה שהוציא הט"ז ממשמעות לשון הטור ולא בלבד שאין הפי' של הט"ז בדברי הטור מוכרח אלא אפילו יהי' כוונת הטור שגם ב"ד מוזהרים שלא לטמאות כהן קטן בידים לא עדיף ראי' זו ממה שהוכחתי מדברי הרוקח ויקשה גם עלי' כמו שהקשתי מנ"ל לומר כן כיון דקרא לא מזהיר רק לבני אהרן על הקטנים ולכן אפילו מה שרצה הרב אב"ד דק"ק יערגען נ"י לתרץ על קושיתי בדוחק משרצים ודם מדכתיב האזהרה על הקטן האוכל (מה שבלא"ה א"א לומר כן שלא שייך אזהרה על הקטן שאינו בן דעת) לא שייך לענין טומאה ששם האזהרה ודאי על הגדול קאי ואזהרה על הקטנים לא אתיא רק מואמרת אליהם דודאי קאי על הגדול ג"כ ומהיכי תיתי לומר שגם ישראל וכהנת יהיו מוזהרים עליו וגם לענין שאר איסורים יקשה היאך שייך למילף מדם ושרצים וטומאה מה שאינו דומה להם היכי שאינו מוזהר המאכיל כמו בהם והרי גם התוספ' בפסחים (דף פ"ח) כתבו כה"ג דאין ליליף מדם ושרצים אלא מה שדומה להם ואם שמדברי הרשב"א משמע דגם בנדר שייך איסור ליתן בידים הרי אדרבא מהתוספ' מדלא נקטו כן משמע אפכא דס"ל דכיון דהוא לא מוזהר אין איסור ג"כ לספות לה.