בנין ציון · חלק קי״ח סימן ג׳

וכעין הדברים הנ"ל השיב לי ג"כ הרב וכו' מ"ה פנחס שיפפער נ"י מק"ק לעמבערג - וז"ל לפענ"ד פשוט דאפילו הוא בעצמו אינו מוזהר אסור להאכיל לקטן וראי' מהא דגרסינן פסחים (דף פ"ח) על מתניתן דשם יתום ששחטו עליו אפוטרופסין יאכל מאיזה שירצה ש"מ יש ברירה ואר"ז שה לבית מ"מ וכ' בתוס' ד"ה שה לבית וא"ת האיך מאכיל פסח שלא למנויו ונהי דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו לספות לו בידים אסור כדאמרינן בפ' חרש ע"כ יעיי"ש מבואר להדיא דאע"ג דהאפוטרופוס מותר לו לאכול מפסח זה ואינו מוזהר עליו אעפ"כ מוזהר הוא שלא להאכילו לקטן שאינו מנוי עליו. עוד נראה להביא ראי' מהא דגרסינן גיטין דף נ"ה ועל קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שאוכלת בתרומה ומקשה עלה הגמרא בפ' האשה רבה למ"ד אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה א"כ איך אוכלת בנשואין דרבנן בתרומה ומתרץ הגמרא בתרומה דרבנן והקשו שם בתוספת ד"ה ועל הקטנה וז"ל וא"ת ולוקמי' אפי' בתרומה דאורייתא דקטן אוכל נבילות הוא ותרצו בתי' אחד וז"ל ועוד דאוכלת בגינו משמע דאפי' מאכילה בידים ובידים אסור לספות מבואר להדיא דאפי' כהן דמותר בתרומה ואינו מוזהר עלי' אסור להאכיל קטנה בת ישראל בתרומה. עוד ראי' מהא דגרסינן נדה (ד' מ"ו ע"ב) יתומה שנדרה בעלה מפר לה ומקשינן עלה דאי מופלא סמוך לאיש דאורייתא היאך אתי נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא ופריק רבא בר שילא דהוי קטן אוכל נבילות והא כו' ומסיק כדרב פנחס משמי' דרבא דאמר כל הנודרת על דעת בעלה נודרת וכ' הרשב"א ביבמות פ' חרש (ד' קי"ד) דעיקר הגירסא דגרסינן אלא כדרב פנחס דתו לא צריכינן לתי' רבא בר שילא דאל"כ קשה על תי' רבא בר שילא דלכן מפר בעל דהוי קטן אוכל נבילות דהא כיון דמפר לה בעל הוי כמאן דספי לה בידים ואסור אפילו למ"ד קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו לכן שפיר הגירסא אלא כדר"פ כו' עכת"ד הרשב"א בקיצור הרי מבואר להדי' אע"ג דהוא אינו מוזהר אסור להאכיל לקטן דהא כאן הבעל לא נדר על הדבר שנדרה היתומה אשתו ואעפ"כ כ' הרשב"א דלכן גרסינן אלא כדר"פ כו' כדי שלא תקשי היאך יכול להפר לה הא הוי כמאן דספי בידים ואם איתא הא מותר לו לספות לה בידים דהא דבר הנדור לה אינו אסור לו והוי דומיא ממש דמשיט כוס יין לנזיר דהמושיט מקרי אינו מוזהר כיון שהוא אינו נזיר ועיין שו"ת אמונת שמואל ובאורח משור על נזיר בהגהותיו על ד"מ יו"ד סי' נ"ה. ואין להביא ראי' איפכא דהיכי דאינו מוזהר בעצמו מותר לספות לקטן מהא דגרסינן ב"מ (דף י' ע"ב) א"ב איש דאמר לאשה אקפי לי קטן למ"ד דתלוי באם השליח בר חיובא כאן המשלח חייב כיון דאשה אינה בת חיובא א"כ תקשי אמאי לא תתחייב האשה כשמקפת לקטן מטעמא דלא תאכילום א"ו צ"ל כיון דהיא אינה מוזהרת אינה עוברת ג"כ אלאו דלא תאכילום אמת שכן מצאתי שהקשה הפרמ"ג או"ח (סי' שמ"ג) במשבצת זהב וז"ל קשה דהשוה לכל עונשין כו' ויליף מ"ג כתובים דלא תאכילום בידים עכ"ל ובאמת אשתמטתי' גמרא ערוכה נזיר (נ"ח ע"ב) דמבואר שם טעם הדבר דגלי קרא בהדיא דכל שאיננו בבל תשחיתו אינו בבל תקיפו דהיינו מה שכולל לאו דלא תקיפו דהוא המקיף והניקף ואשה כיון דאינה בבל תשחיתו אינה בבל תקיפו דהיינו דמותר לה להקיף עצמה גם מותר לה להקיף אחרים אפילו לגדול וא"כ שאני התם דגלי קרא משום דאינה מוזהרת על בל תשחיתו לכן מותרת להקיף אפילו לגדול משא"כ בעלמא אפילו אינו מוזהר בעצמו אסור לספות לקטן דבר שאסור לו אם הי' גדול כמו שמבואר מהראיות שהבאתי עכ"ל.