בנין ציון · חלק ק״ג סימן ה׳

והנה כתב אלי הגאב"ד דק"ק פעגערסהיים נ"י וז"ל מעכ"ת נ"י הבין כמו שהבין ג"כ הגאון פ"י שרש"י חולק עם הירושלמי ולענ"ד אינני רואה מדברי רש"י שום סתירה לדברי הירושלמי די"ל דרש"י ז"ל לשיטתו אזיל דפירש הא דאמר ר"י אימתי שלא בשעת ביעורו וכו' דמיירי קודם זמן איסורו (ועיין במהרש"א דף ד' על תוספ' ד"ה כתיב אך) וא"כ שפיר כתב רש"י ש"מ אין ביעור חא"ש דאי השבתתו בכל דבר לוקמי' בי"ט ויבערנו בדבר אחר יאכילנו לכלבים דודאי אי הוי מוקמינן אך ביום הראשון אי"ט אז בע"כ מקצתו יהי' מותר כי ההשבתה תהי' קודם זמן איסורו וקודם זמן איסורו יוכל להאכילו לכלבים עכ"ל ואני תמה איך אפשר לפרש כן כוונת רש"י דא"כ למאי צריך למינקט יאכילנו לכלבים הוי מצי למינקט יאכלנו בעצמו או יסיקנו תחת תבשילו ועוד דגם השתא דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה יקשה הרי גם בי"ט יכול להסיקו תחת תבשילו קודם זמן איסורו אלא ודאי דבי"ט לעולם הוי לאחר זמן איסורו ואי משום קושית הרב נ"י דרש"י ס"ל דשלא בשעת ביעורו הוא קודם זמן איסורו זה כבר הקשה הפ"י ותירץ דגם רש"י לא כתב כן אחר ששמענו דראשון מעיקרא משמע ע"ש הן אמת שהוקשה לי מטעם זה ארבא שאמר ש"מ מדר"ע תלת למה לא אמר ארבע שהרי מוכח מזה ג"כ דר"ע ס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה דאי ס"ל כריה"ג דמותר בהנאה היכי מוכח דלא איירי בי"ט הרי יכול להסיקו תחת תבשילו גם אחר זמן איסורו אבל באמת לק"מ דלא רצה רבא להשמיענו רק מה דלא שמעינן לר"ע ממקום אחר אבל הא דס"ל חב"פ אסור בהנאה לא צריך להוכיח כיון שאמר ר"ע בפי' כן בפסחים (דף ל"ב) ועכ"פ מוכח דעת רש"י דס"ל איסור הנאה מותר ליתן לפני כלבים של הפקר וכסתימת שאר הראשונים ולכן מה דס"ל להתשב"ץ ושערי דורא ואו"ה ואחריהם שארי אחרונים שאסור ליתן איה"נ לפני כש"ה לענ"ד הוא מלתא בלא טעמא כי אף שהלבוש כתב ג"כ טעם המג"א (כמו שהודיעני הרב דק"ק ווארמס נ"י) לא אוכל להבין איך יחשב אפילו קצת הנאה מה שנותן לכלב שאינו מכירו ואת בעליו וביותר הי' נ"ל שטעם הפוסקים לאסור שס"ל כהגהת אשרי שאסר בחמץ ליתן לכלב ש"ה משום תקלה אכן כבר כתבתי (סי' ק"ב) דלפ"ז לא יהי' אסור רק להשליכו במקום הפקר על סמך שיאכלוהו הכלבים אבל אם עומד אצלם עד שיאכלו יהי' מותר: