בנין ציון · חלק ק״ג סימן ד׳

ועל זה אשיב - מעלת כבוד הרבנים הנ"ל נ"י העירוני על מה שכתבתי להתיר ליתן ערלה וכ"כ לפני כלבים ש"ה שהאו"ה ושאר אחרונים כתבו שאסור ליתן איסור הנאה לפני כש"ה וכן העירני הגאב"ד דק"ק יערגען נ"י והנה לא ראו אז מה שכתבתי (סי' ק"ב) שהבאתי כבר שם שמצאתי בשם או"ה לאיסור אבל לא ידעתי למה אכן צדקו הרבנים נ"י בזה שאין בידינו לחלוק על הפוסקים אפילו לא מסתבר לנו טעמם ובאמת בכוונה לא כתבתי כן רק על ערלה וכ"כ מה דלא שכיח אצלינו ולא על בב"ח למען יהי' רק להלכה ולא למעשה אבל לא חשכתי להודיע מה שנלענ"ד בעיקר הדין למען יהי' נפקותא עכ"פ בשעת הדחק (כמו שהתיר באמת בשו"ת פני יהושע ליתן אפילו חמץ בפסח לפני כלבים ש"ה בשעת הדחק) ולכן הראתי שבשס' בבלי לא נזכר האיסור שמה שהביא הבאר יעקב ראי' לאיסור מהא דאותו אתה משליך לכלב כבר מיושב במה שכתב הפני יהושע בפסחים (ד' כ"ב) ע"ש ומה שהביא הרב דק"ק אבערדארף נ"י ראי' ממה דאמרינן בב"ק א"כ ליכתוב קרא לא יהנה לא ראה עדיין בכתבו כן שכבר הזכרתי ראי' זו (סי' ק"ב) ואדרבא הבאתי מזה ראי' להיפך דרק דהיכי דמיותר לא יאכל אז דרשינן מני' לאסור לכש"ה והירושלמי שהזכיר האיסור נראה בפי' מדבריו שיליף כן מלשון לא יאכל ואם שקצת האחרונים רצו לומר שדברי הירושלמי אסמכתא הם כמה מן הדוחק לומר כן שהירושלמי קאמר או אינו וכו' ת"ל וכו' ע"ש דמכל סוגית הירושלמי נראה בפי' דדרשה גמורה היא ומלא יאכל יליף כן וכמו שכתב גם הפ"י כאשר כבר הזכרתי. גם כבר הזכרתי שכל גדולי הראשונים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ושאר ראשונים לא הזכירו איסור זה שמה שהביא הרב הנ"ל נ"י ממה שכתב הרא"ש ובשאר ארצות ראיתי שנזהרו אף להאכילו לחתול לענ"ד אינו כדאי להוכיח מזה שאסרו ליתן איה"נ לכש"ה דודאי יש הנאה מוכחת יותר כשמוכר ומקבל דמים משנותן לחתול אפילו היא בביתו דבלא"ה תמצא מזונות ולכן שפיר שייך לשון אף להאכילו לחתול גם לענין חתול שבביתו ומדברי רש"י הוכחתי כמו שכתב גם הפ"י שס"ל בפי' דמותר ליתן אפילו חמץ לכלבים.