בנין ציון · חלק ק״ג סימן ו׳

והנה הגאב"ד דק"ק יערגען נ"י כתב אלי אחר שהזכיר ג"כ דעת הפוסקים שאסרו ליתן לפני כש"ה וז"ל אמנם טעמא דמלתא או דס"ל שיש מצו' בקבורה וילפינן כל איסורי הנאה מעגלה ערופה וע"ע ממת ולפ"ז פליגי עם התוספ סוף תמורה ויותר נכון לומר דס"ל כמשכ' הלח"מ ה' שחיטה (פ"ב) ויש שם ט"ס וכוונתו דקיי"ל כהאי מרבנן פסחים (ד' כ"ד) דיליף מלא יאכל דכתיב גבי בשר טמא על כל איסורים שבתורה וא"כ כאילו כתיב בכולהו לא יאכל ואסור ליתן לבהמת הפקר או דס"ל כמשכ' התשב"ץ דזה ג"כ חשוב הנאה או טובת הנאה אם יכול להנות בהמה הפקר וזה נראה דעת הרמב"ם והר"ן בנדרים (דף מ"ז) ד"ה והוי יודע וכו' והב"י בי"ד סי' רי"ו והובא בש"ך י"ד (סי' רכ"ג סק"ד) הקשה עליהם דהא אין מחזיקין לו טובה ולי בלא"ה הי' קשה הרי אין רצונו שיחזיקו לו טובה ודבר שאינו מתכווין שריא כמש"כ התוספ' פסחים (דף כ"ב) וכי תימא דהוי פסיק רישא הא כ' הר"ן בסוגיא דריחא מלתא בהנאה לא שייך פסיק רישא וא"כ יהי' מותר ליתן לאחיו דבר שאסר לו אביו בהנאה אמנם אי ס"ל כסברא הנ"ל א"ש דזה עצמו חשיב טובת הנאה שיכול להנות לכך כתב הרמב"ם שאינו נותן אלא מראה מקום להם והוי כמפקירו ומיושב קושית הב"י עכ"פ מבואר הסכמת הפוסקים האחרונים דכל א"ה אסור ליתן לכלב הפקר וכ"כ בחת"ם סופר סי' של"ו עכ"ל ולא אאריך במה שלענ"ד יש להשיב על זה רק אזכיר בקצרה שאם כדברי הרב נ"י דהפוסקים ס"ל כההוא מרבנן וכאילו כתיב לא יאכל בכל איסורים שבתורה איך פסק הרמב"ם ושאר הפוסקים דבכלאי כרם וב"בח חייב אפילו שלא כדרך הנאתן משום דלא כתיב בהו אכילה ומאי שנא דלחומרא אמרינן דלא יאכל קאי עליהם לענין כש"ה ולא ג"כ לקולא לענין שלא כד"ה וגם מה שהביא הרב נ"י ראי' לסברת התשב"ץ מהא דנודר הנאה לענ"ד אינו דומה כלל דאפילו יהי' כסברת הרב נ"י שם דחשיב זה לו הנאה מה שמהנה היינו שמהנה בנו או אחיו ואפי' אינן מחזיקים לו טובה מכ"מ נהנה במה שנהנים החביבים לו מנכסי אביו אבל מה הנאה יש לו אם נהנה כלב של הפקר מנכסיו ואעיד אלי עוד עד נאמן לדברי שהרבינו יונה כתב באגרת התשובה כל דבר שאסור בהנאה אסור למוכרו וכו' ואסור לתנו לחתול או לכלב שמזונותיהם עליו עכ"ל הרי שהתנה בפי' לאסור דמזונותיהם עליו דוקא לאפוקי של הפקר דמותר לכן בהא נחתי שלא מצאתי טעם מספיק לפסק האחרונים בזה ושיטת הראשונים ומשמעות הגמר' נגדם ואם שאין אני כדאי לחלוק עליהם מכ"מ בשעת הדחק יש סמך רב להתיר ליתן איסורי הנאה לכלבים ועופות של הפקר ובפרט כשאי אפשר לבערם ע"י שריפה או קבורה לענ"ד טוב להאכילם לכש"ה מלהניחם שאפשר לבא לידי תקלה כנלענ"ד הקטן יעקב.