ועי"ל דלהכי לא כתבו הפוסקים דין זה דאסור לדיין לדון היכא דגלה דעתו קודם משום שלא בא שום אדם לכלל מדה זאת כלל ועקר שיגלה דעתו קודם דלא מיבעיא שאסור לגלות דעתו כנגד אחד מבעלי הדין שאם יטעון כך וכך אז יזכה בדין דזה לא ניתן לדבר הימנו לרוב פשיטותו דאסור משום אל תעש עצמך כעורכי הדיינין אף על פי שמלמדהו טענה של אמת והיושר כדאמר רבי יוחנן בפרק נערה ורב נחמן בפרק הכותב עשינו עצמנו כעורכי הדיינין וכו' וכן פירש בהדיא הרמב"ם ז"ל במשנה אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וז"ל אף על פי שידע בו שהוא העשוק ושחבירו טוען עליו שקר עם כל זה אין מותר לו שילמדהו טענה שתצילהו ותועילהו כלל עכ"ל.
באר שבע · חלק ע״א סימן מ״ד
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.