באר שבע · חלק ע״א סימן מ״ה

וכן בפרק מי שמת דף קמ"ט גבי עובדא דאיסור גיורא איקפיד רבא אמר קא מגמרי טענתא לאינשי ומפסדא לי וכו' וכן בסוף פרק גט פשוט איזהו רשע ערום המשיא עצה וכו': אלא אפילו אם אינו מלמדהו שום טענה כלל ועקר אסור לו לגלות דעתו קודם אם לא שהוברר לדיין לפסוק הדין מרצון שני בעלי הדין יחדו או דייניהם כמו שכתב מהר"ם מרוטנבורג ז"ל בתשובה וז"ל וששאלתם על הדינים אין לי להשיב כי אם לדיינים שלא אעשה עצמי כעורכי הדיינין וכו' וכ"כ ריב"ש בתשובה ריש סי' קע"ט שלא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי הדין בדרך אם כן או שיכתוב לו דעתו בלא פסק כל זמן שלא שמע דברי שניהם שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר גם משום שאח"כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להפך ואיכא זילותא לחכם עכ"ל.