והביאו בהגהות מיימוני בפרק כ"ג מהלכות שבת ע"ש. ובטענה זו הצילו מגדל עוז והמגיד משנה להרמב"ם בכל המקומות שהשיג הראב"ד עליו מדברי הירושלמי שהשמיטו הרמב"ם דהיינו מטעם שכך הסכימו כל הראשונים כי הדבר המוזכר בירושלמי ולא חברוהו רבינא ורב אשי בבבלי דאינון בתראי היינו משום לפי שלא הסכימו לקבוע הלכה כמותו והיינו במקום שנראה דפליג על סוגיא דגמרא דידן כאשר כתבו בסוף הלכות ס"ת ובסוף פרק י"ח מהלכות שבת ובפרק ג' דשקלים וכהנה רבות וכן כתב הסמ"ג בהרבה מקומות ואין ספק דמשום דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש עמודי הוראה וכל שאר הפוסקים הנ"ל ראו דסוגיין דגמרא דילן להיתירא בנדון שלפנינו הילכך לא הזכירו בהלכות שלהם זה הירושלמי וכי תימא מנא להו דסוגיין דגמרא דילן להיתירא בנדון שלפנינו עד שמפני כך לא הזכירו הירושלמי זה שהרי לכאורה נראה מסוגיא דגמרא דידן לאיסורא בנדון שלפנינו מהא דתנו רבנן בפרק המצניע החולב והמחבץ והמגבן בגרוגרת המכבד והמרבץ הרודה חלות דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד ביו"ט לוקה ארבעים דר"א וחכ"א אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות ע"כ.
באר שבע · חלק מ״ח סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.