באר שבע · חלק ל״ה סימן י״ד

ואני אומר מאן יהיב לן מעפרא דמרן ומלינן עיינין ומיהו אי הוינא שמעיה מפומיה הוה אמינא חס ושלום פה קדוש יאמר דבר זה ואף על פי שאין משיבין את הארי אחר מותו היינו במקום שאין טעמו ונמוקו מפורש בצדו אבל אחר שאתה רואה מפורש באר היטב שהגאון גילה את דעתו מבוארת ומבוררת וזהו כל היסוד שלו שבנה עליו בנינו לענין פסק הלכה הורשינו להשיב על דבריו כי תורה היא ואומר אני שאי אפשר בשום פנים לפרש לדעת הרמב"ם ז"ל דהאי עובדא דההיא ביניתא כו' איירי בצלאו הדג עם הבשר ממש ושהוא סבר דהלכתא בזה כמר בר רב אשי מכמה קושיות חזקות לפי עניות דעתי דלית נגר ובר נגר דיפרקינהו עם היות שהיה אפשר לומר לפום ריהטא הא דלא אסר הרמב"ם הדגים כי אם לאכלן בחלב היינו משום דלא נחת לכתוב שם דברים האסורין לאכול משום סכנה כי אין שם מקומם רק לכתוב דברים האסירים באכילה מחמת איסורן אבל אה"נ דס"ל דאסורין לאכלן לגמרי משום סכנה כמו שאנו מוכרחין לומר לדעת בית יוסף שכתב בשלחן ערוך בי"ד סוף סימן צ"ז כלשון הרמב"ם אות באות כמו שכתבתי לעיל.