ואפי' לפי מה שעלה על דעתו דר"י סבירא ליה דאין חילוק בין נתבשלו לנצלו מכל מקום יש ליישב דלא הוה ליה לר"י להתיר מטעם נ"ט בר נ"ט דהיתירא משום שהרי אפילו הרא"ש דמתיר לענין הדחת קערות של בשר ביורה חולבת אפילו הן שניהן בני יומן מטעם דה"ל נ"ט בר נ"ט מסיק דאין להתיר עד שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן משום דכל שיש שם שמנונית אינו קרוי נ"ט אלא איסור עצמו ומן הסתם מחזיקין אותם שיש שומן דבוק בהן וא"כ בהאי עובדא בא ר"י להתיר אפילו אם לא אמר ברי לי שלא היה שומן דבוק בהן וכ"ש אם נאמר דמיירי שהיה ידוע דיש שם שמנונית וכן מוכח בהדיא מדברי המרדכי ואפ"ה התירו הלכך הוצרך לומר דוקא טעם זה דשמנונית בדבש הוי נ"ט לפגם אבל אם היה לשבח לא היה מתיר אפילו אם ס"ל גבי דגים שעלו בקערה דלאו דוקא עלו אלא ה"ה נצלו משום דאין שייך כלל כאן לומר נ"ט בר נ"ט משום דכל שיש שם שמנונית אינו קרוי נ"ט אלא איסור עצמו כמו שנתבאר והשתא אין אנו צריכין לישוב של המרדכי שכתב אבל אם היה לשבח משמע דאסור משום דס"ל דגים שעלו בקערה כו' כן נ"ל:
באר שבע · חלק ל״ג סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.