ויש לומר שכשיש שם ישראל נכנס ויוצא ודאי סמכינן אטעמא דמירתת ואע"פ שאין הגוי מסיח כלל מותר ואם אין שם ישראל כלל סבר דאף על פי שהע"א מסיח לפי תומו [כבר] אמור דאין ע"א נאמן אלא לעדות אשה דטעמא דנקיותא לא סגי להחשיב ע"א מסיח לפי תומו לסמוך עליו והכי קאמר אם ע"א או עבד שם בשר בקדרה ואע"פ שכתב רבינו האי שאין סומכין על דברי ע"א ואם כן אע"פ שהסיח הע"א לפי תומו ואמר שהדיחה אינו נאמן מכל מקום אם היה ישראל נכנס ויוצא מותר משום דמירתת ועוד משום דקפדי אנקיותא וטעמא דריב"א דאסר אלא על ידי טעימת קפילא היינו משום דסבר דלא סמכינן אטעמא דמירתת אלא היכא דליכא למיקם עלה דמילתא כי ההיא דהמניח נכרי בחנותו אבל הכא כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא לא שרינן ליה בלאו הכי וסמ"ג סבר דכיון דאיכא תרי טעמי חדא דמירתת ועוד דקפיד אנקיותא סמכינן עלייהו ושרי אע"ג דאיכא למיקם עלה דמילתא עכ"ל בית יוסף.
באר שבע · חלק כ״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך באר שבע, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.