באר שבע · חלק כ״ד סימן ט׳

הנך רואה מפורש דפתח בשלש מלאכות וסיים בתרתי ולמה לא פירש גם כן מלאכה השלישית דהיינו חיתוי וכי תימא דלאו כי רוכלא הוא ורצונו היה לקצר א"כ לא ה"ל להזכיר רק מלאכה ראשונה אלא ע"כ צריך לומר דלא הזכיר חיתוי משום דס"ל דחיתוי בגחלים מהני אפילו בשאר תבשילין וגם הטעם שנתן הר"ן לדבריו לפי ששגירת התנור היא מלאכה מיוחדת בו מוכיח דס"ל דחיתוי בגחלים מהני אפילו בשאר תבשילין שהרי חיתוי בגחלים היא מלאכה מיוחדת כל כך בשאר תבשילין כמו בפת ונוסף על כל זה יש ראיה מבוארת לדברי ממה שכתב הר"ן עצמו גבי מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דקא שאיף ליה לברתיה כו' וז"ל ובשקלות התירו בסיוע ישראל כגון מחתה בגחלים והתירו גם כן אם הגוי אינו מתכוין לבשל וכדאמרינן לקמן כו' ואע"ג דהוא לא כתב כן מסברא דנפשיה רק בשם הרא"ה ז"ל מכל מקום מדהביא דבריו בלי דעת חולקת אין ספק דהוא ס"ל כוותיה ואם תאמר היא גופא טעמא מאי למה מהני טפי חיתוי בגחלים מהדלקת אש יש לומר דטעמא רבה איכא במילתא דשאני הדלקת האש שמאחר שהיא נעשית קודם שיניח הבשר לבשל אינה הוכחה שהוא מדליקו לבשל בשר אלא להתחמם בו או לבשל בו דברים שאינם עולים על שלחן מלכים או שהן נאכלין חיים דאין בהן משום בישול ע"א אבל כשמחתה בגחלים בעוד הבשר עליהם אין לך הוכחה גדולה מזו דהוא מחתה בגחלים כדי לקרב בישולו.