באר שבע · חלק כ״ד סימן ח׳

וזה מוכרח נמי מפשט דברי הגמרא שהבאתי דקאמר אלא לאו דאי לא היפך לא הוה בשול אמאי מותר בישול ע"א נינהו כו' ויש להקשות מאי מקשה דהא ודאי אי אפשר דלא להוי קרוב בשולא בהנחת ישראל ואנן אמרינן שם דקרוב בישולא על ידי ישראל מילתא היא ומהני אלא ע"כ צריך לומר דלא אמרינן דקרובי בשולא מהני אלא היכא שיש שם אש הראוי לבשל ולפיכך פריך שפיר כיון דכשעושה ישראל ההנחה לא היה ראוי להתבשל אין בקרוב בשול של ישראל כלום והשתא מה שפסק הטור ושאר פוסקים דחתוי מהני טפי טעמא רבה איכא במילתא משום דכשעשה הישראל חיתוי היה שם אש הראוי לבשל והוי קרובי בשולא גמור דמהני מה שאין כן בהנחת ישראל כשלא היה שם אש להיות מתבשל מהנחת ישראל ואי קשיא על מהר"א שטיין הא קשיא דאיך אפשר לתר' כן דברי סמ"ג שהרי הסמ"ג גילה את דעתו מבוארת ומבוררת דחיתוי בגחלים לא מהני להוציאהו מידי בשולי ע"א שהרי כתב בסימן קמ"ח וז"ל כל שבשלו ישראל מעט בין בתחלה בין בסוף מותר לכך אמר בפרק אין מעמידין הניח הע"א בשר או קדירה על גבי האש והפך הישראל בבשר והגיס בקדרה כו' הנך רואה שכתב היפך בבשר ולא כתב היפך בגחלים אף על פי שבגמרא אומר סתם והפך אלמא דס"ל דהיפך דקאמר בגמרא אבשר קאי וכיון דס"ל דחיתוי בגחלים לא מהני א"כ כ"ש דלא מהני הדלקת האש שהרי הר"ן כתב בהדיא בפרק א"מ דלא מהני הדלקת האש בשלקות ואפ"ה משמע מדבריו שם דס"ל דחיתוי בגחלים מהני להוציאנו מידי בישולי ע"א מדכתב וז"ל פת שלש מלאכות יש בו שגר ע"א התנור פירוש היסק התנור אי נמי שגר ישראל ואפה ע"א שרי מיהו דוקא בפת לפי ששגירת התנור היא מלאכה מיוחדת בו אבל בשאר תבשילין לא והכי מוכחא כולא שמעתין דאמרינן אשה שופתת קדרה ואמרינן הניח ישראל בשר ע"ג גחלים משמע דהדלקת האש בלחוד לא מהני וכ"כ הראשונים ז"ל עכ"ל.